לרוץ ולעשות ..ילדדד / ©

)

ומאחלת לכולם... עבודה נעימה...

לרוץ ולעשות ..ילדדד/

© יעל כרמי גבאי

יש דברים שמוטב לעשות , בלא דחיות..

אחד מהם...הוא ילד ראשון .

כך, לעשות אותם אחד..אחד...

ובאין רואה...

ואם יבואו תאומים או שלישיה...

נו, `הזורעים בדמעה, ברינה יקצורו.....`

אפשר כ`עונג שבת` או ביום חול,

ואפשר ...לעשות ילד, על מרבד בבית

או על שפת ים כחול

 בעת שקיעה ,

בהרמוניה על החול.......

אפשר את העבודה הנעימה הזו...

לעשות בחושך.......

אפשר ביום חמסין ואובך...

או מתחת לשמיכת פוך

 ביום סגריר וחורף.

ורצוי, עכשיו, בסתיו..

עבודה לא מי יודע מה קשה...

המצע רך ונעים

והופס..תשעה חודשים חולפים...

ואז...ללטף,

להריח הניחוח של אחרי אמבטיה.

לקנות לו צעצוע,

גם עגלה קטנה ומטריפה..

שמיכה רכה ומלטפת...

שידה לבנה,

טוהר בא אל העולם.

אמת,  הוא יגיע התינוק,

עם הבטחה שימים לא יהיו ימים,

 גם על לילות או זוגיות..

כבר לא יהיו מה שהיו פעם..

בתקופה הראשונה

 כמה לילות ללא שינה,

 אבל, בין השיטין מקבלים

 חיוך אחד מקסים שכובש את העולם...

וכמה מתוקה שנת ה`עמל...`

כשקם בבוקר

ויד קטנה מתלטפת,

ועיניים קטנות בוראות עולמות...

ואחרי הילד הראשון

 כן, קצת מנוחה.. אני מרשה...

תינוק, מביא אור לבית

ואפילו אם מצווח לעיתים,

ולא בדיוק יודעים

מה רוצה

ה`קטנצי`ק שנכנס לנו  פתאום אל החיים`.

הבדל של שמיים וארץ

בין לפני ו.. אחרי..

יש אל מה לקום בבקר....

יש סיבה לאמר לבעל... `עייפתי`.......

או להתפנק ב... `תביא לי, תקנה לי`.......

הכל הופך למגע קל ונעים,

ועם כל הקשיים..

זה משהו שאסור לוותר עליו, בחיים...

אם לא מגשימים,

אולי כבר מחר יהיה מאוחר..

ויגיע זמן ש- מתחרטים...

שעון הזמן מתקתק

ו...חבל...

גם אם הבעל מתעקש..

אין אבא זקן, יש אבא חושש..

כשמזקינים את והוא, פשוט...מבינים

איחרתם את הרכבת..

ואין צ`אנס שני.

(רק שרה ילדה בגיל 90,

 רק לה `הייתה עדנה לעת בלותה...`

ואנחנו - רק אנשים רגילים...)

הכרטיסן מוכן , אמנם ,למכור עוד כרטיסים,

מ`כפת לו שלא תעלו על הרכבת...

וזו... משקשקת, חולפת,

ולא עוצרת ליד הבית

ולא מורידה חסידה עם צרור חיתולים...

אז, עכשיו, לעזוב הכל..

ללכת לעשות ... ילדדדדדדדדדדדדדים.

יאללה להתחיל ,

שבקרוב תהיה לכם שמחה...

`ושמחת בחגיך`...

קפצו אל המים הם אינם כל כך קרים..

והעבודה הזו , תודו, כל כך נעימה,

ותשר בצידה...

כאמא לשני חיילים

ואלקי אחד שטרם גייסו ..

כששניהם לא תמיד בבית,

ואין מי ש`ישגע אותי`..

חוץ מהנחירות של הזקן...

אני מתה כל יום מעט בבקר ובערב...

מהגעגוע...

הילדים ממלאים את הבית באושר..

כן, אושר אחר, אבל עדיין אושר......

שלא יחסרו.

תראי ל`תכשיט` שלך את מה שכתבתי..

חבל על הזמן. עשו ילד...

ואיך אומרים בני החיילים:

`בפקודה`!!!

נו????????????????????

עוד עשרים שנה, אתם תודו לי....

או ...שלא............

בהצלחה!!!

© ל - יעלכרמיגבאי

RIGHTS RESERVED

TO YAEL CARMI GABAY