אושפיזין שלא מן המניין ©

אושפיזין שלא מן המניין     ©   יעל כרמי גבאי

1.10.07

ושמחת בחגיך

חג סוכות הוא בדיוק החג לשמוח.

ואחר כך באים הניגונים היפים

'שלומית בונה סוכה'...

כבר עשרים שנה היא בונה

 ולא מתעייפת אפילו לשנייה...

ומזמרים הזאטוטים :

'סוכתי הסוכה נהדרת ירוקה' 

למרות שהסכך מעל, הוא בכלל צהוב,

 קמל, מהשנה שחלפה...

אבל, למי שלא בנה סוכה,

חולפת כאן בירושלים בלב, מעין צביטה...

קצת עצוב בלב

לעבור בין הסוכות , הצללים והקישוטים.

ובכל זאת עברתי.

מוליכה עגלה קטנה

ובתוכה, הנכד של אחותי, שאין כמוהו,

בן השנה.

 הלב גאה אומנם מאהבתי אל הקטנציק,

שזה עתה צמחו לו שתי שיניים לבנות,

והוא פאר היצירות...

אבל, בד בבד,

עם משק עלעלים של העצים ,

שעומדים באופן לא ארעי , מתחת לביתנו כל השנה

בלב חשתי החמצה .

 בימים שבנינו סוכה, ירדנו מקומה רביעית

 בנערינו, טפינו,

לא כתבתי זקנינו...

 (היינו כולנו צעירים...

חלק מאיתנו היו אפילו נמרצים ויפים...)

 הוספנו – tape recorder

(מה שכיום נעלם מן השטח

 ובמקומו באו,

 מה שקוראים אותם... ה – mp 3  או הדיסקמן,)

ושרנו , גם קצת זייפנו.. מודה...

שירי ארץ ישראל הוותיקה...

הורדנו סירים עמוסים..

ובעוד אנו יורדים ומשתלשלים במדרגות

הדיאטה הלכה ...

מעולם לא הרגישה כל כך בודדה........

היום ,  הכל השתנה..

כשחלפתי שם ליד הסוכות, והקישוטים התלויים מעל

 נעור בי רגש לא מוסבר  לברך 'שהחיינו'

ולטלטל לולב עם אתרוג ערבה ו גם הדס, כאגודה אחת...

כמה הייתי משלמת כדי לשבת בסוכה...אל תשאלו...

למרבה המזל...ירדתי בלא הארנק..

 (וגם אם הייתי יורדת צמודה אליו...

 ממנו לא הייתה צומחת הישועה... הוא בדרך כלל ריק... )

כך, רק אני והצוציק המתוק ההוא..  איתי שמו...

היינו מהלכים בשניים...

שרשראות צבעוניות באו והלכו עם הרוח,

 נוגעות לא נוגעות בנו.

הקטנצי'ק התמוגג,

 חייך בכל פה למראה שלל הצבעוניות.

הוא בעגלה, עם מבט תמים, אני לידו משתרכת,

ובי עולים מראות ריחות וטעמים...

כל היתר היו ספונים, איש תחת סככו,

ואיש עם סיריו המהבילים

ואולי, איש עם אישתו הטרייה...

 ואל תשאלו אותי אם הוא עשה מצווה בסוכה...

 לא יפה יש קטינים בסביבה...

איש אחד עם זקן לבן ועיניים מאירות

עבר לידנו, עם לולב, ערבה והדס

 ארוזים בניילון מרשרש.

הלב שלי,  רישרש , גם כן...

בידיו הוא אחז קופסה מהודרת,

וליבי ליבי יצא לברך ברכה.

ביקשתי יפה.  הוא חייך הסביר ובירכתי.

ואחר כך העזתי לבקש

לברך גם את ברכת השהייה בסוכה.

אושפיזין לרגע...

האיש חמור הסבר שישב בסוכה,

 ' עשה קולות של שטיח '...

יותר נכון עשה עצמו רואה ואינו נראה...

דנידין מודרני ומרדני...

הוא צודק.  יכולתי במחי יד אחת,

 'להרוס  לו את הסוכה'

רק במבט.. ועם התינוק ביד...

ואולי הייה זוכה הוא בעצמו במצווה

 ומזכה אותי גם כן.

מעולם לא חשתי כענייה בפתח...

זו הייתה הפעם הראשונה...   וגם האחרונה,

 מאוד מקווה........

הדמעות צרבו את עיני...

אמרתי להלך , שנראה כמו אליהו הנביא,

 ושליבו היה מלא נתינה,

-   'תודה' , לא אכנס אל הסוכה'

בערב, אלך אל חברים,  אחרים כדי לאמר הברכה'...

נפניתי והלכתי...  דמעות ליוו אותנו השניים

איתי הקטן,  הנשמה של המדינה...בכה גם כן,

 צומחת לו עוד שן, למסכן...

 כל הזכויות שמורות ליעל כרמי גבאי

           ©

All rights reserved to YAEL CARMI GABAY

רק להבהרה,  סיפור אמיתי. גם הדמעות…