בבוקר רואים ברור יותר - פרק 13
במסדרון הקר של בית החולים לא ניתן היה להרגיש את השחר. יותם יצא אל רחבת הכניסה לבית החולים ושאף מלוא ריאותיו את ריח האצות שבא עם משבי הבריזה מהים. "כבר בוקר, " ציין לעצמו וחייג ליוסי. לא הייתה תשובה מהנייד, " עוד לא התעורר?" תהה יותם, הציץ בשעון ונאנח. אין ברירה, יעיר את שניהם, מה לעשות?
"הלו...נ.ד.יו.." ענתה תמי מתוך חלומה.
"תמי, אני מצטער, תעירי, בבקשה את יוסי."
"יותם? יוסי יצא כבר מזמן. אמר משהו על חקירה..."
" נכון, אני מצטער, תמי..."
"לא נורא, אני תמיד קמה מוקדם, מה קורה? "
"בסדר. נשארתי בבית החולים, אולי קיוויתי שאוכל לדבר איתה, שאולי תתעורר. אבל המצב רק הלך והחמיר: היה לה פרפור חדרים... עד שייצבו אותה. כרגע היא מורדמת ומונשמת. יש לה שברים באגן, ברגליים, ביד, סדק בצלע, הראש בסדר, פרט לכמה חבורות. הרופאים, בסה"כ, אופטימיים..."
"פרפור חדרים? בת כמה היא? היו סימפטומים נוספים?" נדרכה תמי.
"פחות מארבעים, אני חושב. סימפטומים למה?"
"מחלה, הרעלה, משהו..."
"סחרחורות, עיוותי ראיה, חוסר יכולת להירדם..." יותם מנה את שקרא בין השורות ביומנה של רות. "שינויים בולטים בכתב היד..." הוסיף התרשמותו.
"הרעלת קפאין," פלטה תמי בהיסח דעת, "אוי, אני חייבת להתארגן, יותם, תסלח לי! נדבר בערב, בסדר?"
"בסדר," אמר יותם לתוך המכשיר והקשיב לצלצולים שבקעו ממנו, התעשת וניתק. הוא חשב על אפשרות להרעלה, כבר סידר לעצמו רשימת חשודים, אבל שרידי רעל לא נמצאו בגופה של רות. מה עם קפאין? ואם רמתו גבוהה משום שהפריזה בשתיית קפה בימים האחרונים, הרי שיוסי צדק ומדובר בתאונה. האומנם? ומה עם שי?
" בוקר טוב," יוסי עמד לצידו רענן, נמרץ, לבוש בקפידה, מגולח ומדיף ניחוחות טיפוח ומרוצה. יותם חייך למראהו: "לילה מוצלח, הא?"
יוסי הסמיק והרצין, " סיימתי לחקור את שי! הוא לא אשם בכלום. ול"עבריין" ששמענו במשיבון היה לו חוב של שלושת אלפים שקלים!"
"פה אלף, פה שלוש, זה מצטבר..." העיר יותם בסתמיות.
"ובחשבון יש לו חמישים אלף," המשיך יוסי, " בקיצור, לא נראה לי..."
"שרון!" יותם עצר את שטף הדיבור של יוסי. "מי הגבר לצידה?"
"נברר!" פסק יוסי וצעד נמרצות אל הגבר הגבוהה, רחב הכתפיים, בחולצת טי דהויה.
יותם התיישב ועקב אחר שרון. זו אחזה חזק בכף ידו הגדולה של הגבר ותלתה בו עיניים מעריצות.
"אני באמת לא יודע!" אמר הגבר ליוסי,"נדבר מאוחר יותר." פסק ופנה לנערה:
"שרוני, חכי לי פה, בבקשה, אני הולך לדבר עם הרופא." הוא שחרר בעדינות את ידו, אך שרון תפסה אותה בשתי ידיה:
"אבא, אל תלך... אבוא איתך," התחננה, "אבא."
הגבר חייך אליה ברוך, הושיב על הכסא, "רחל תיכף מגיעה, היא כבר בדרך. חכי פה, בבקשה." והלך.
יותם הביט בגבו בכאב. "אבא היא קוראת לו, אבא..."
ד"ר שמואל מרום, ביולוג ימי, הקיש על דלת חדרו של מנהל המחלקה וביקש לדבר עימו:
"אני רוצה להתעדכן במצבה של רות מרום, אני בעלה." אמר.
" בהחלט!" הרופא הזמינו לשבת והמשיך לעיין במסמכים שלפניו, " עוד דקה אני מתפנה אליך."
"תודה רבה," שמוליק התיישב על הכסא, נשען לאחור, צמצם את עיניו וחשב: " המחקר. פירוק כתמי שמן בים...פריצת דרך," זכר את דבריה של רות," פרזנטציה עוד חודש, אם יהיה משקיע הבטיחו לה שתתמנה לסמנכ"לית החברה. מעניין איך העניינים מתקדמים."
הרופא הישיר את מבטו אל שמואל, " מה ברצונך לדעת?" שאל.
"האם נראה לך שמישהו ניסה לפגוע בה?"
"הנושא עדיין בחקירה." הרופא התחמק מתשובה ישירה. " אני יכול להתייחס למצבה הבריאותי בלבד." והרופא סקר בפירוט את סוג הפצעים, תוצאות הבדיקות ושלבי ההחלמה. שמוליק התרשם מהאופטימיות של הרופא, הודה לו והצטרף לשרון ורחל, שהגיעה עם הטרמוס וכריכים לבלות יום נוסף בחדר ההמתנה שליד "טיפול נמרץ".
"שמוליק!" צהלה רחל וחיבקה אותו בחום, משהבחינה במבטו של יותם אמרה " שמוליק, אלה החוקרים," סימנה בידה ליוסי ליותם ואלה קרבו והציגו את עצמם.
"מה גיליתם?" ביקש לדעת שמואל בקול צונן.
"אנחנו עדיין חוקרים את המקרה, " ענה יותם וחש במבט חסר האמון, שלא לומר מזלזל שתקע בו שמואל.
"תוכל לענות לנו, בבקשה, על מספר שאלות?" הצטרף יוסי.
"אתם עוצרים אותי לחקירה?" שמואל פנה ליוסי שנדהם מהתקיפות ומלמל לאו מהוסס מגניב מבטים ליותם, " אם לא, ברשותכם, אני רוצה לסדר משהו ואז אתפנה לשאלותיכם." ד"ר שמואל מרום נשק לשרון על הלחי," אני אחזור בעוד כמה שעות, אתקשר אלייך," ויצא בצעדים נמרצים.
כל הזכויות שמורות
