סיפורם של שני אוהבים

במדבר הרחוק, הצהוב-הכתום,

באמצע אי-שם,

נשלפה חרבם של שני אוהבים

והחרב אדומה היא מדם.

האחת, אביה איבדה

במלחמה עקובה מדם ושנים,

במפקד האויב נשבעה היא לטבוח

למטרה נשבעה אמונים.

השני, סייף הוא ידוע

הגדול שאי-פעם היה,

את עיקרון "כל העולם כולו"

לימדה אותו הכתיבה התמה.

ואיך יכל לפני שנים

את מפקד האויב הוא לרצוח,

אם מטרתו בחיים הייתה לא אחרת

מאשר להביא שלום-לא-בכוח.

מה נורא היה הדבר

כאשר האחת ראתה מה קרה...

בשם המטרה לה נשבעה אמונים

בסביבת השני רק שתקה.

ואז הגיע הסייף אחר,

ללא שם, אין-שם כך לו קראו

את תוכניתו האחרת ההו-מה-שטנית

הציג בפניהם – וראו.

תוכנית התנקשות בגנרל האויב

שהאחת כה רצתה לחסל;

כללה התוכנית להתחזות לגופה

בחוקי הגנרל להתל.

אך לא מסביר זה הדבר,

כלל וכלל לא מסביר –

למה הרימו האוהבים חרבות,

הרי הדבר לא סביר.

הרימו האוהבים חרבות במדבר הגדול

בו הגמל אף אבד,

בגלל שאין-שם הגנרל לא הרג

במטרה הוא בגד.

במרחק עשרה צעדים מגנרל האויב

עמד הוא לפי החוקים

אך לא יכל להרוג הגנרל

שהבטיח שלום-עולמים.

ובמדבר, דקות אחר-כך

כאשר אין-שם היה מוטל בארון-המתים

התלהט לו הקרב, הקרב הנורא

הקרב בין שני אוהבים.

האחת הרבה דברים לא ידעה היא

אך בדבר אחד הייתה בטוחה:

לא ינטוש אין-שם הסייף, לא ינטוש הוא

לא ינטוש הוא המטרה.

אז רק סיבה אחת יכלה כאן להיות

בגללה את הגנרל לא הרג;

כנראה לפני שהספיק להחליט הוא סופית

השני באוזניו הוא להג.

כה הייתה מסורה לאביה

שהגורל – לא, הגנרל –  שהגנרל אותו הוא לקח

בשבילו הייתה הורגת כל אחד ואחת

בשבילה זה עניין של מה-כך.

לכן במדבר הרחוק, הצהוב-הכתום,

באמצע אי-שם,

נשלפה חרבם של שני אוהבים

והחרב אדומה היא מדם.

והנה המכה הסופית הניחתת

האחת חשבה שהשני יתגונן,

אך לא – החרב הפיל הוא

ושנת-עולמים הוא ישן.

"למה לא התגוננת?"

שאלה את אהובה הנפטר;

למה הנקמה כה זרה היא,

משאירה בפה היא טעם מר?

לא היסוסים ואף לבט

נצמדה היא לאהובה הנפטר.

דחפה החרב בחוזק

והחוד – דרך שניהם הוא עבר.

עכשיו במדבר הגדול-עד-מאוד

בו הגמל אף אבד,

נמצאים שני אוהבים וחרב אחת,

מאוחדים על החולות הם יחדיו.