סיפורים

בבית החולים (התרסקות - פרק 3)

 

בבית החולים

תקציר פרקים קודמים: אישה נפלה מחלון ביתה, יוסי ויותם חוקרים את האירוע

מזירת האירוע יוסי ויותם נסעו לבית החולים. שם התעדכנו במצב הפצועה, ששכבה חסרת הכרה ב"טיפול נמרץ". לפני דלת המחלקה פגשו באישה עצבנית  פוסעת אנה ואנה לאורך המסדרון ונערה מבוהלת מכורבלת בתנוחה עוברית על הכורסה הלא נוחה. מבט מהיר שזרק לכיוון האישה הספיק ליותם כדי להעריך את יופייה השקט. הוא קלט את תלתלי הדבש, את הצדודית המושלמת ואת הטיית הראש האצילית. האישה עצרה, מחתה את עיניה, קינחה את אפה והתיישבה ליד הנערה החיוורת שלעסה במרץ והבעה קפואה על פניה. ידיה הרזות של הנערה חבקו בכוח את בטנה החשופה, אצבעות ידיה הלבינו מרוב שהוקפצו לאגרופים. עגיל זעיר היה נעוץ בגבה השמאלית ומזרועה הימנית פער את לועו קעקוע של נחש.  יותם הבחין ברעד שחלף בגופה של הנערה ובהטיית הראש שלה כשהאישה רכנה אליה, כרכה ברכות יד אחת סביב כתפיה הרזות ובשנייה חפנה את ראש הנחש. את שאמרה לה לא ניתן היה לשמוע, אך הנערה נדה בראשה לשלילה, תחילה בהיסוס מה ואחר כך בזעם הולך וגובר, עד שהשמיעה: "די, עזבי אותי," חד וקפצה ממקומה. היא הניפה את ידיה, עיוותה את שפתיה לצעקה, כשבזווית עינה קלטה את יותם מביט בה בריכוז.

באחת קפאה במקומה, דמעות זעם נקוות בעיניה, גלי סערה הרעידו את גופה הדרך, מעלים בתוהו את מאמציה להפגין שליטה וקור רוח. יותם חש את הבלבול, את הזעם והתסכול וגם את תחושת האשם והבדידות האין סופית. רגליו החלו לכאוב כאילו הוא עצמו ישב שעות ארוכות מכווץ על המושב הקשיח. הוא לא יכול היה להסב ממנה את מבטו, לבו הלם בחזקה וידיו כאבו מרב שרצה לפתע לחבקה אל חיקו. הוא נע לקראתה, אך היא זינקה הצידה הודפת את ידיה המושטות של האישה שלצידה וברחה. צליל נקישות סנדליה במורד המדרגות הלך והתרחק.

"אתה בסדר?" יוסי מיהר לתמוך ביותם, " אתה חיוור נורא! מה קרה? בוא, בוא תשב כאן," הושיבו בזהירות ומיהר להביא לו כוס מים.

"אל תדאג! הכל בסדר!" הפטיר לעברו בנמרצות מעושה, וכי מה יגיד לו? שהנערה הזאת עם הרגליים הארוכות בלבלה אותו? שלפני שנים נערה נערית כזו, עם גו גמיש, עור קטיפה לוהט, מפתיעה כגלי הים, חמקנית כמו הרוח, התמסרה לו בחולות הזהב והותירה בו כמיהה אין סופית לאהבה?

הזכרונות הציפו אותו, לפתו את ליבו בכאב. "רותיק'ה שלי, רותה," מלמל לעצמו.

"מה אמרת? יותם! יותם! הלב?" יוסי רכן מעליו בדאגה.

" אני, אני בסדר, רק תן לי לנוח כמה דקות," יותם עצם את עיניו וחיוכה העדין של רות צף ועלה מנבכי זכרונו. אט אט הסתדר הדופק, חזרה הנשימה, יותם פקח את עיניו.

" יופי," קולו של יוסי היה שקול וענייני," כבר התחלתי לדאוג באמת" ציין.

יותם חייך אליו: " נו, מה הצלחת בינתיים לברר?"

"אה, תכיר את רחל, אחותה של ד"ר מרום. היא..."

"והנערה?"

"שרון, הבת. איתה לא הצלחתי לדבר. רחל סיפרה שאחותה הייתה מאוד עצובה ומודאגת בימים האחרונים, במצב נפשי די קשה." יוסי הביט ביותם והציע : "בוא ניסע אלי, תאכל משהו. כרגע אין מה לעשות בעניין."

"כדאי להציב שמירה!"

"יותם, לא נראה לי שמדובר בנסיון לרצוח! לי זה נראה כתאונה, גם אם לא פסלתי עדיין אפשרות, שהגברת ניסתה להתאבד."

" האומנם? את הבעל בדקת? האם יש לה אויבים שאלת? מה החיפזון?"
כל הזכויות שמורות לגיטה

תגובות