ישבתי 3 שבועות על המדף המאובק ההוא . הרימו אותי כל יום , פעמיים ביום , וניקו מתחתיי . ואז הניחו אותי על המדף , שעדיין נשאר מאובק , כי הבחור ההוא עם העגיל בגבה והאוזנייה באוזן אחת (אני חושב שקוראים לו גיא) לא יודע לנקות טוב . או שבעצם לא אכפת לו .
אני חושב שיש לי המון אחים . לפני יומיים בהו לבהות בי שני ילדים , והם נראו זהים אחד לשני . כמו שתי טיפות מים . (אני חושב שקראו להם תום ותומר) . הבחור ההוא עם העגיל והאוזנייה הלך לדבר עם האישה היפה שעמדה מאחוריהם , והיא אמרה לו שהם אחים . יש עוד המון שנראים כמו , מצידיי ומאחורי על המדף המאובק הזה . אז יש לי המון אחים (?) .
היום קצת כואב לי . ילדה אחת עם זנב סוס (שמעתי את אמא שלה קוראת לה ספיר) הרימה אותי מהמדף והתחילה לשחק בי . היא דחפה לי אצבעות לאוזניים , מעכה לי את הבטן , וחיבקה אותי ממש חזק . אחר כך היא אמרה לאמא שלה שהיא רוצה לקחת אותי הביתה . מעניין איפה זה . מעניין אם נחמד שם . אמא שלה אמרה לה שלא , כי יש לה המון בובות פרוותיות בבית , והיא לא צריכה עוד אחת . ואז הילדה הקטנה התחילה לבכות ולבכות , והיא הרטיבה לי את כל הפרווה וזה היה מאוד לא נעים . ואז אמא שלה תפסה אותה ביד הקטנה שלה , ואז חשבתי שבטח לא כיף ב'הביתה' שלה , כי היו לה כתמים כחולים מתחת לשרוול של הסוודר הלבן שלה . ואז חשבתי למה היא בכלל הולכת עם סוודר , אם עכשיו אמצע אוגוסט .
אני במדף נקי עכשיו . אחרי שהילדה ההיא בכתה והרטיבה אותי , הבחור ההוא עם העגיל והאוזנייה קרא לבחור אחר (אני חושב שקוראים לו 'בוס' , כי ככה הבחור קרא לו) , ו'בוס' הזה אמר שצריך להעביר אותי למוזלים . מעניין מה זה . אז עכשיו אני דובון מוזל . זה בטח דבר טוב , כי אני יושב על מדף נקי עכשיו , והבחורה שצריכה לנקות אותו באה כל יום עם אותה שמלה , אבל היא לפחות מנקה ביסודיות . כמו שצריך .
עכשיו אני במדף ורוד . ואני רואה את עצמי פעם ראשונה , כי יש מולי מראה גדולה . עם מסגרת ורודה . מסתבר שאני בצבע חום , והאוזניים שלי ורודות מבפנים . אני תוהה אם זה תמיד היה ככה , או שזה כי הילדה ההיא דחפה לי אצבעות לאוזניים . יש לי עיניים חומות גדולות . אני חושב שהן מוצאות חן בעייני .
אתמול באה לחנות ילדה קטנה עם אמא שלה . הילדה הזאת דווקא יודעת להרגיש מזג אוויר , כי היא לבשה שמלה קצרה בלי כתפיות , ולה לא היו סימנים כחולים על הידיים . איזה עולם מוזר זה , שחלק מהילדות יש סימנים כחולים על הידיים ולחלק לא .
בכל מקרה , היא התקרבה אליי לאט לאט , והיו לה עיניים חומות גדולות , כמו שלי יש . היא הרימה אותי בעדינות מהמדף , התבוננה בי ואמרה לאמא שלה בקול חלש ורפה , שהיא ממש רוצה לקחת אותי הביתה . מעניין אם 'הביתה' שלה זה 'הביתה' כיף . נראה לי שכן , כי אמא שלה אמרה שהיא מסכימה ונתנה לה חיבוק .
אז עכשיו אני 'בביתה' שלה , ודווקא נחמד פה . הילדה הזאת , (אני חושב שקוראים לה ניצן) כל היום מתבוננת בי , והיא כל היום שוכבת במיטה שלה . היא קמה רק ללכת לשירותים , ולנקות מתחת למדף שלי . היא דווקא עושה את זה ממש טוב , והיא לא מושיבה אותי על המדף הרטוב . היא מחכה שהוא יתייבש , ובנתיים היא מניחה אותי על המיטה שלה ומלטפת לי את הבטן . זה ממש נעים .
אמא שלה באה 3 פעמים ביום . היא נותנת לה לאכול כדורים כאלה , כמו אלו שמשחקים איתם . נו , איך קוראים להם ? אה כן , גולות כאלה . זה בטח לא טעים , כי הילדה כל הזמן מעווה את פניה . ואמא שלה בטח מרחמת עליה שלא טעים לה , כי היא כל הזמן בוכה .
לפני יומיים הילדה הלכה לשחק . ככה אני חושב לפחות , כי זה מה שהיא אמרה . אני חושב שהיא אמרה שהיא יוצאת לשחק , ושאני לא אדאג לה ושהיא תחזור .
אבל היא עוד לא חזרה . וכבר עברו יומיים . מעניין אם ה-'לשחק' הזה זה מקום רחוק . בטוח שכן , אחרת לא היה לוקח לה כל כך הרבה זמן לחזור .
היום אמא שלה הילדה התבוננה בי . כמו שהילדה הייתה מתבוננת , לפני שהיא נעלמה ככה . אני כועס עליה קצת . זה לא היה בסדר מצידה לנטוש אותי בשביל ה-'לשחק' הזה . אמא שלה החליפה את המצעים שלה , שתמיד היו בורוד ללבן . בטח כשהילדה תחזור היא תכעס , כי ורוד זה הצבע האהוב עליה . אם היא תחזור . היא לא חזרה כבר שלושה שבועות .
היום הרבה אנשים באו לבקר אותי . בטח הילדה שלחה אותם , כי היא ידעה שהיא לא תחזור בזמן הקרוב והיא לא רצתה שאני אשאר לבן . בטוח . היא רצתה שאני אזכור אותה ולא רצתה שאחשוב שהיא באה למרות שהיא לא , אחרת היא לא הייתה אומרת לכולם ללבוש שחור . אני ממש מתגעגע אלייה .
אני חושב שהיא כבר לא תחזור . בטח ה-'לשחק' הזה יותר נחמד ממני . בטח הוא גם ורוד . אני חושב ככה כי מקודם אמא שלה הורידה את כל התמונות מהקיר , ולקחה מפה את כל הצעצועים .
הנה , עכשיו האמא עומדת ישר מולי . ועומד לידה עוד איש אחד , הוא מרכיב משקפיים . (זה בטח האבא הזה שהילדה הייתה מספרת לי עליו) . היא אמרה לו שצריך להיפטר מהדבר הזה כי הוא כבר מתפורר .
אני התבוננתי סביב וניסיתי לחפש את הדבר הזה , אבל לא ראיתי כלום כי החדר כבר ריק והקירות לבנים ועירומים . ואז התחלתי לחשוב מי זה יכול להיות , ואם זה כואב להתפורר . ואז האמא פתחה שקית גדולה וכתומה .
ואז לא ראיתי כבר כלום , כי היה חושך .
