זירת האירוע

זירת  האירוע

(המשך ל"שרון" – אישה נפלה מחלון ביתה)

"תשאלתי את הבת, " יוסי עמד שעון על מעקה המרפסת וצפה אל המדשאה. ממרומי הקומה השלישית היא נראתה קטנה ומסודרת, מעוטרת בפרחים זעירים. "הבת הייתה בחדר שלה, האזינה למוסיקה. לא זוכרת מה שמעה קודם – צעקות או צלצולים בדלת."

" איך היו היחסים שלה עם אמא שלה?" שאל יותם בעודו בוחן את המעקה.

"לא שאלתי, למה?"

"אולי היא דחפה אותה?"

"יותם!"

"כבר היו דברים מעולם. את השכנים שאלת?" יותם התהלך, ידיו בכיסים בין הסולם לחלון.

" הם הגיעו רק כשהייתה כבר שרועה למטה."

"אז מה הסיכום בינתיים?" יוסי חש במבטו הנוקב של יותם וצמרמורת חלפה בגבו," תאונה? רצח?"

"התאבדות?" קולו של יוסי בגד בו. הוא שנא את עצמו על כך שאחרי כל השנים הללו עדיין גורם לו יותם להרגיש כטירון.

"התאבדות? מקומה שלישית?"

"נו, זה בכל זאת מסוכן, במיוחד אם נופלים על הראש, וחוץ מזה, אדם במצוקה, לא כל כך חושב על גובה. צריך לבדוק, אולי היא הייתה בדיכאון, או, שיש לה סרטן?" יותם הרים את גבותיו ויוסי הבין שהוא נסחף,"נו, סתם אמרתי," ניסה להתחמק, " בשורה התחתונה, לדעתי, זו תאונה."

" אני לא בטוח, לא בטוח, " מלמל יותם והמשיך לבהות כלפי מטה, שעון על המעקה, שקוע בהרהוריו. לפתע ניער בחוזקה את המעקה, בחן את גובהו, סקר את הסמרטוטים שהיו מפוזרים סביב וניגש אל הסולם , שניצב בסמוך לחלון הפתוח.

" לא יציב!" אמר יוסי," לא פלא שנפלה, חוסר זהירות כזה, לא להאמין!"

יותם לא ענה, אצבעו החקרנית עברה על שלבי התריס ונותרה נקייה. אין ספק, בשעה שמונה וחצי בבוקר, כשנפלה ממרפסת דירתה, ד"ר רות מרון הייתה עסוקה בניקיון יסודי.

" היום יום שני" הרהר לעצמו, "מדוע לא הייתה בעבודה? אישה במעמדה , מדוע לא נעזרה בעוזרת? ומה עם הבת? האם לא הלכה לבית הספר או שהייתה אמורה להתחיל מאוחר יותר?"