יצירות אחרונות
מוקדם מידי ללכת (1 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -12/05/2024 19:02
ליעדו לעולם לא יגיע (0 תגובות)
רמי נוריאל /שירים -12/05/2024 17:58
פיסת נייר-מוקדש לאלי ז"ל בן כיתתי האהוב-בן יט בנופלו (1 תגובות)
מרים מעטו /שירים -12/05/2024 16:27
שוב פקע מיתר אדום (1 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -12/05/2024 15:44
מַנְדָּרִינוֹת / פְּסִיעוֹת / (2 תגובות)
רבקה ירון /שירים -12/05/2024 13:05
משא זיכרון וכאב* (3 תגובות)
יצחק אור /שירים -12/05/2024 12:12
עשה אותה מלכה שתעשה אותך מלך (1 תגובות)
משה חזן /הודעות -12/05/2024 11:30
רוּחַ הַשִּׁירָה שֶׁלִּי - לבמת הדיון (6 תגובות)
אביה /שירים -12/05/2024 10:49
לולאות זמן (2 תגובות)
אסנת אלון /שירים -12/05/2024 04:06
כְּשֶׁהַתּוֹתָחִים רוֹעֲמִים - לבמת הדיון של נורית🌹🌹🌹 (10 תגובות)
שמואל כהן /שירים -11/05/2024 23:59
פוסטים
יום ראשון הארוריום ראשון הארור... עומד בצד, יד אחת בכיס, שנייה מעשנת סיגריה של בוקר. מסתכל מהצד על כל האנשים, צוחקים, מתחבקים, מדברים בינם לבין עצמם. מסתכל, חושב על החיים ומחכה. כחייל בצה"ל אתה נתקל במהלך שלושת שנות השירות שלך (או יותר אם אתה קצין בזוי, שפל וחסר חברים), באין סוף תופעות ואירועים שמעצבנים, משביזים וגורמים לך לרצות להשתחרר כבר, אבל אין ספק שהתופעה המעצבנת מכולן, היא תופעת האוטובוסים והרכבות של יום ראשון בבוקר. או בשמה השני "לעזאזל אני כל כך שיכור עכשיו, למה אני פה, כוס אימא של כל הצבא הזה..." נהגי אוטובוס מזדיינים, שצועקים עליך על הבוקר, כי שמת את התיק בצד ימין ולא שמאל. "הלו! חייל! לאן אתה נוסע?! קריית שמונה!, שים בצד שמאל!!!". לענייננו, במהלך הנסיעה המאוד מעייפת הזאת, ובעיקר אם התמזל מזלך לעמוד באמצע של האוטובוס. אפשר להיתקל במספר טיפוסים, שעקרונית אפשר לחלק אותם ל-3. המוזרים, חבורה נחמדה בסך הכול ולרוב אף משעשעת. המוזרים המעצבנים כבר מתחילים לחצות קו אדום של, "תנו לנסוע/לישון בשקט וזרקו את עצמכם מהחלון כבר", אבל עדיין לא. הסוג ה-3, הסוג הקשה ביותר, ההארד קור, לבעלי לב חזק במיוחד ועצבי ברזל. המוזרים המעצבנים שצריכים להרוג! אחחח.. הדחיפות, המלחמות בכניסה לאוטובוס, העמדות כוננות ברציף הרכבת, הנהגים העצבניים, האנשים המעצבנים שאת רוצה להרוג, ואלה המוזרים שאתה נקרע מצחוק. תחבורה בימי ראשון, לעד תישאר תופעה מוזרה ומשביזה, שלוקחת חלק גדול בתופעה כוללת שנקראת שביזות יום א'. ולעד תישאר כמו שהיא עם כל הסימפטומים שלה. כמו שלעד חיילים יהיו שבוזים, עייפים, רעבים וחרמנים. כמו שלעד המדים יהיו ירוקים. וכמו שלעד קצינים יהיו זונות ומנאייקים בני בני זונות!! לנו רק נשאר למצוא את הצחוקים בזה, לקחת את זה בקלות, ולקוות שיום אחד ימציאו טלפורט. כתפור שבלחיצה אחת תהיה בבסיס בלי להיתקע באוטובוס. וכמובן בלחיצת כפתור תהיה בבית.. אז אל תשכחו למצוא מקום טוב לשבת בו.. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |