הבטחה ממומשת

הבטחה ממומשת / אלה

הוא חלץ את נעליו, הסיר בתנועות איטיות את הגרביים, קיפל ותחב אותן לאחת הנעליים. הוציא מכיס חולצתו נייר מגולגל קשור בסרט, הכניסו לנעל השנייה, התיישב על החול והחל לחפור בור. תחילה בתנועות איטיות, אך בהדרגה הפכו תנועותיו מהירות. ככל שהעמיק כך הלכו ונהיו גסות יותר. כשסיים לחפור הכניס את הנעליים לבור, קם, ניער את החול מבגדיו, הפשיל מכנסיו ופסע לכוון הים.

לרגע עצר, הפנה מבטו אל הבור ואז חזר והמשיך ללכת.

כפות רגליו הטביעו את פסיעותיו המדודות, משאירות עקבות של נחישות בחול הרטוב.

פיסת שמש אחרונה שלחה מבט אופטימי והוא חייך אליה בהכרת-תודה.

קצף לבן ליטף את רגליו כשנכנס למים. הם היו חמים ומזמינים והוא חשב כמה התגעגע למגעם בשבועות-הלחץ האחרונים בירושלים.

שקט מסביב...

הודה בליבו לאחיו על שהכיר לו את החוף המבודד הזה.

מחשבתו נדדה אל אותם שבועות עמוסים.

הטרילוגיה האחרונה שפירסם עסקה במשמעות החיים. סיפורים קצרים בכתיבה רזה האומרים את דברם דווקא במה שלא נכתב.

מחר יוצג הספר על המדפים בחנויות. העורך שליווה אותו בשנה האחרונה ניבא הצלחה מסחררת.

השמש כבר נעלמה אל מעבר לאופק, מותירה אחריה פיסת שמיים באפור וצהוב.

תמונות תמונות הציפו את זכרונו במערבולת מעורפלת. בית, משפחה, חברים, קריירה, אהבות, בגידות, הבטחות, יופי, כאב, אושר, תקווה, מצוקה...

דינמיקה קולחת, בדיוק היום בת ארבעים ושבע.

בלע קצת מים... הוא אלרגי למלח.

מבט אחרון אל החוף המתרחק...

הים היה חום וסוער.

נשכב על המים, מנסה לשחות. תנועות חזקות וגסות של ידיו ורגליו, מוציא את ראשו מעל המים, מאבק נואש אחרון בהחלטה מתוכננת...

גל גבוה עטף אותו בעוצמה, כיסה את כולו והטיל אותו אל הבלתי ידוע...

הבטיח לעורך שלו מאמר על מוות.

הוא תמיד מקיים הבטחות...