יצירות אחרונות
מה אהיה שם?.. (1 תגובות)
אילה בכור /שירים -13/05/2024 22:39
שַׁבָּת וְנֵרָהּ (0 תגובות)
רבקה שחור /שירים -13/05/2024 18:47
שבעה פלאים (0 תגובות)
תומר קליין /שירים -13/05/2024 18:30
שני הגיגים פרי עטי (0 תגובות)
מרים מעטו /הודעות -13/05/2024 18:06
נוטלת אותי (0 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -13/05/2024 15:56
תרועה דומעת (0 תגובות)
איריסיקה /שירים -13/05/2024 14:38
דַּבְּרִי דַּבְּרִי אֶרֶץ אֲהוּבָה, (1 תגובות)
רבקה ירון /שירים -13/05/2024 13:24
ארץ חמדת אבות ... (2 תגובות)
אלה לי /שירים -13/05/2024 12:20
פּוֹסְעִים בְּדַרְכְּךָ - לזכרו של סא"ל אמיר מי-טל מחדרה (5 תגובות)
אביה /שירים -13/05/2024 10:54
סיפורים
מריונטההסתכלתי על המריונטה, תנועותיה היו חדות, ואכשהו למרות החוטים היא נראתה חופשייה. הכל עניין של העמדות פנים כנראה, מפעיל המריונטות רוצה שנאמין שלבובה יש חיים משל עצמה, רצון חופשי, יכולת לעזוב את הכל באותו הרגע וללכת, הוא רוצה שנאמין שהבובה נשארת להופיע רק בשבילנו. ואנחנו מאמינים, בולעים את הכל בשקיקה, שוכחים שמדובר בחתיכת עץ עם חוטים. אנחנו לא שואלים יותר מדי שאלות, הרי מי רוצה להודות שעץ מזורגג עם חוט מוריד אותו על הרצפה מרוב צחוק? אנחנו עוצמים את העניים, מתעלמים מהאמת, נותנים לזרים לקלוע אותנו במציאות מדומה, שבה למריונטה מסתבר שיש חופש בחירה. מדי פעם ילדים קטנים רואים מעבר, שואלים שאלות 'לא כואב לה עם החוט ככה על היד?', 'למה היא רק מחייכת, מה היא אף פעם לא בוכה?', ואז אנחנו מלטפים ת'לחי, ועונים בחדווה, "אל תדאג מותק, מדובר בסה"כ בבובה." כל הזכויות שמורות © תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |