"עד העונג הבא"

(באזורים מסוימים לחופה של כנרת, בינות לעצי הדקל, גדלים שיחים ירוקים, ותפרחות סגולות וצהובות)

עד העונג הבא...

מים שקופים יוצרים אדוות קלות, כמעט בלתי נראות, הנושקות בחמלה פיסת חוף חשופה. אבנים קטנטנות בוציות, מפרות את שלוות-השקיפות כשכף רגל דורכת עליהן, משוות למים מראה עכור משהו. חלוקי-נחל תמימים על החול, ערער פראי מרובה ענפים, שולח ירוק עז ונחוש לצדדים, אך חדי-העין יכולים להבחין בכיפוף, הפוער סדק של היסוס בנחישות השופעת. הן צמחו הדורות, תפרחות צבעוניות המכסות את פני האדמה. תפרחת צהובה סבוכת עלים מאירה בבוהק-שמש את בת-דמותה השולחת פריחה סגולה לכל עבר. חם... חם ולח... צהובה משירה אט אט עלים יבשים, משתרעת בנינוחות על האדמה, נותנת לענפיה ופרחיה ליפול ברכות ובשלוה. הסגולה סוערת, מפלסת לענפיה מקום, מיטיבה את פרחיה, והנה אחד מהם נוגע בצהובה, ועוד אחד... ועוד... ועוד... ודי.

"למה הפסקת? זה נעים לי"

פריחה סגולה נוגעת בצהובה, הערער שולח ענף ירוק ומלטף אל התפרחת הסגולה. ענף נוגע בעלה... עלה בפרח... פרח בענף... זר מציץ מרחוק, שולח בחשאי חיוך של סקרנות והנאה. סגולה מלטפת ברכות עטיף צהוב שנפתח לאיטו, חושף לחלוחית  המזמינה לקרבה ניחוח סגול עז ומשכר. עלעל ירוק מייטיב דרכו אל גביע צהוב, מרפרף שפתיים ענוגות, פוער כותרת בשלה, עושה דרכו אל תוככי העלי המייחל, סגולה-צהובה מתערבבות ועוטפות ברוך ותשוקה את הערער המתבונן בהן בערגה. משב רוח קליל מפרה את הרגע, סגולה משתרעת עייפה על האדמה הלחה, הערער פורש עליה את חסות-ענפיו, צהובה נושקת לסגולה, פורמת כפתורי-ערוותה, לוגמת בהנאה טיפות צוף חמימות, ושוב תפרחות יונקות גזע, מיטיבות מגען בעדנה, ענפים ירוקים מסעירים תפרחות, מלטפים עלי-כותרת פשוקים לרווחה, עד בקיעתם של אגלי- הגעש... עד התפרצות השרף הבוער... עד בואו של הרטט הגובר... סגול-צהוב-ירוק, עוצמה של תשוקה מתפרצת... הגוועת אט אט אל  שקיפות המים, נרגעת במגען של אדוות קלות, הנושקות בחמלה תפרחות נינוחות... עד העונג הבא...