חזרה ליצירות
סיפורים

רגע מתוק בחיים - מוקדש לתמנע קורץ, ידידתי

ריף | (08/07/2007 15:48) | 67 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
לבדי שלי.
אני מצפה לך בקוצר רוח. אתה אף פעם לא מאכזב.
אתה הצל שלי, אהובי, אחי, ידידי, חיית המחמד שלי, אתה מה שרק ארצה שתייה.
אפילו...כן...אפילו...לעיתים גם האלוקים שלי.
אתה צייתן, ועדין נפש, אך רק לעת עתה, רק בינתיים, כשאתה עוד חש את עצמך מאוים.
יש לך את כל הזמן שבעולם. ואני יודעת, שאתה ממתין לי כמחזר וותיק שם, מעבר לפינה,
בסמטאות הזקנה. וכשאמעד, תהפוך לצבוע, כן, כן, לצבוע אוכל הפגרים, כמו בסיפורי האימה.
ואז תתקרב אלי בצעד רהבתני, תרכון מעלי, תלקק את גופי המיוזע, תחוש את טעמו המלוח,
תריח את ריחו המתקתק והמחליא, כריחו של הפחד, פחדי שלי.
ואחר כך תתחיל לכרסם בי באיטיות מרושעת, עד יום מותי.
אז אולי כבר עכשיו להתחיל להתחנף אליך, למפלצת?
כן, כן, אני יודעת לבטח מה יכול לשחדך. אתה אוהב להקשיב לסיפורים. אתה ממש חיה אינטליגנטית.
אז אלוהים שבשמיים, יש לי איזה בקשה, בעצם בקשונת.
תשאיר לי ראש צלול, יד ימין בריאה וחזקה דיה, בכדי להקיש על מקשי המקלדת.
ואז לבדי שלי יהפוך לכלב השמירה שלי, כן.  רק מהפחד שיתפוס אותי נכנעת וחלשה, לא אפסיק לתקתק.
אני כבר הבטחתי לך את הפרס שלך, נכון, נכון?
הפרס שאתה כה מצפה לו: להקיש את הנקודה הבהחלט אחרונה, במקומי.
ואחר כך לצייר לה זנב, כמו בסרטים.
יד גוססת אוחזת בעט, ואחרי הנקודה הדרמטית, נשרך לו זנבנב,
זנבנב דומם המסמל את הסוף.
 
ואולי זו בעצם לא נקודה עם זנבנב, אלה בעצם הפסיק הגדול או שרביט הקסם.
ואז שם... מבעד לנקודה או הפסיק, אפרד ממך, סוף-סוף, לבדי שלי?
אתה שומע אותי, לבדי שלי?
יש במוות משהו מתוק, לא?

תגובות

חזרה ליצירות