שלך

בימים של חמסין לקראת קיץ, רוגע.

קושר את שפתיי, חושב ויודע,

שאת מאירה וקולך שוב בוקע,

מעמקי יגונות של שתיקה.

בשלהי יום אתמול כששאלת, איך ומה.

לעולם לא אדע, אם עיניך דמעה,

את יודעת, נוגעת, חובקת דממה,

מעמקי השירה של שרתי השממה.

שלך....

בלי הילה או שובל

של מלאכים בוכים.

בלי אבק או שביט

שקושר כוכבים.

אם תלכי לבדך

בנתיבי אבודים.

שלך....

בימים של אביב, לקראת קיץ, חמים.

חש באוויר, את אופיו התמים,

כשאת מגלה את אותם רגעים,

שעולים מתוכך, וצפים.

היום כשאקרא לך, ואשאל איך ומה.

לא אשאלך, אם תמחי דמעה.

אני יודע, נוגע, חובק בדממה.

מעמקי השירה, מתוך הנשמה.