מסע אל פיצול אישיות 14 - התעוררות

מתוך נפתולי נפשו המתייסרת ומכל דמויות האוב שפשו אל תוך חייו ומלאו את ימיו, התחזקה הדמות המנומנמת והתעוררה. יוסי, מאוחד באי השקט עם מגלה, תחת עינו הפקוחה של בוני, וברקע מלמוליו של ציניקן, יכול היה לשמוע שירה.

נמנומי היה דמות היצירה בחייו והוא החל להתעורר.

הפעם לא כדי להתיישב במלא כוחו ולהרדים את כוח החיות המתמוטט של יוסי כי אם נאור ליצירה.

עדן השרתה את האווירה הנחוצה, ונמנומי החל מתעורר.

חרוזים עפו מול עיניו של יוסי והוא החל מדקלם:

"בין הגלים אני טיפה של קצף

שניתזת מפיו של פוסידון.

בשעת חימה רקק מילים

שצף של חרון

ובתוך המים הקרירים

צונן הקצף הלבן

והיה לים ישן

משלי עולם".

בוני לא ראה את היצירה הנמה. הוא עצמו החל מתנמנם בין צלילי מילים והברות.

נמנומי שט בין הדמויות ושאב השראה.

שאב ופלט אנרגיה מילולית שחיברה את הדמויות אל בליל חדש. לא היה עוד יוסי.

היצירה הביאה אותם לריקוד מושחת של תום.

ציניקן לא יכול היה לעמוד מול התום החדש. הוא הבחין בשחיתות היצר החדש. שחיתות של שלמות חדשה, וקפץ לתוכה.

לראשונה גם הציניות לא עמדה מול היצירה. כמו אלוהים שברא בשבעה ימים את העולם, כך חש נמנומי. הוא חש כאילו נעור ובשבע השעות הקרובות לקח לעצמו את משימת חייו, שבסופה יקפוץ גם הוא אל תוך להבות כור ההיתוך. הוא ידע שהוא הטורנדו שיביא את נפשו המעורערת והשסועה לחיים או למוות.

ההכרעה חייבת להתקבל בשבע השעות הקרובות!!

"אם אלוהים הוא כוח היצירה, אז יש בי מן האלוהות". אמר בקול רם, וכל הדמויות הרוקדות שמעו וחזרו על המשפט, כל אחת כאילו היו אלו מילותיה שלה.