חזרה ליצירות
שירים

מטמורפוזה

דורית גפן | (25/06/2007 16:10) | 53 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל

 

לידי כוס בירה וגבר סתמי,

ריק בלב, שעמום אין סופי.
אתמול, היום, מחר, אחת היא לי!

פתאום מנגינה העירה אותי.

הרמוניה אירית בחמת חלילים.

נעתקה נשימתי, גופי התמזג

עם הצלילים. עינים בורקות,

מבטים נפגשים – הנגן ואני.
 

הוא ניגש כאילו מובן מאליו

ואני בטבעיות נוהה אחריו.

לא יודעת אם המנגינה תישאר

אך השעמום פג, הסתמי נידחק,

אפילו הכאב כמעט ולא ניכר.

רק לעיתים הוא זוקף ראשו,

צץ לו ברגעים שביני לבינו,
שונה או דומה ואולי הוא אחר?
 
 
© דורית גפן - כל הזכויות שמורות

תגובות

חזרה ליצירות