על הגדר

היום,בשעות הצהריים, משהו משך אותי לשם, חשבתי על זה ששלושה שבועות לא הייתי בגלל בעיות כאלו ואחרות, כנראה הגיע הזמן. הגעתי למקום שאני כל כך מכירה מקרוב והאמת שזה גם מאד קרוב לביתי מרחק הליכה. נכנסתי ושמעתי את הדממה הרוח כמו פרטה  על כל המצבות ליטפה אותן אחת אחת דמיינתי שזה ליטוף לסוף שבוע לקראת השבת יד אלוהים מרחפת לחבק את כולם . כשם שלגלי הים אין קצב אחיד כך היו גם הרגעים האלו, לא מדודים, לא אחידים . בעודי שם מחרישה שמעתי ציוץ הקורא לי, הסתובבתי  ועל הגדר עמדה צפור פגשתי במבטה היא המשיכה לצייץ וכמו להגיד לי: "הי רואה אותך , איפה היית?" (טוב לפעמים יש עיסוקים אחרים לא תמיד מתפנה)שילבתי ידיים ומתוך הבטן עניתי לה כדי לא לדבר לחלל הריק שמסביבי ואמרתי שאני שמחה כל פעם לפגוש אותה שם מחדש ויכול להיות שהציפור הזו - זו.....

זֶה שֶׁקֶט מְזוּכַּךְ,
בֵּינוֹת לַמָצֵבוֹת הָאֶבֶן
 רוּחַ קַלָּה מְצַנֶּנֶת פָּנַי
הַבָּאִים לְהִתְּייחֵד עִמָּהּ,
כָּעֵת זוּ רַק אֲנִי
 לוֹחֶשֶת אֶת הַדְּבָרִים
הַשְּׁמוּרִים עִימִי,
לְסַפֵּר אוֹתָם לָךְ
אִמָּא
וְאוֹתָהּ  צִּיפּוֹר
 בִּדְמוּתֵּךְ מוֹפִיעָה,
נוֹכְחוּת נִפְלָאָה.