לִשְׁמָהּ

פָּתַחְתָּ צֹהַר לִי בְּתוֹךְ

שֶׁחֹרָם שֶׁל הַשָּׁמַיִם,

קֶרֶן אוֹר אַחַת הִבְזִיקָה

מֵהַמַּבָּט שֶׁלְּךָ.

יָדַעְתִּי כִּי נִקְשַׁרְנוּ לְעוֹלָם

בָּאֵשׁ וְאַף בַּמַּיִם,

וּכְשֶׁנָּתַתִּי אֶת כֻּלִּי,

נָתַתָּ לִי-כֻּלְּךָ.

אוֹרְךָ , בְּתוֹךְ הַחֹשֶׁךְ

הוּא עֹגֶן וְתִקְוָה,

גַּם כְּשֶׁאֵינְךָ אוֹמֵר מִלָּה

קוֹלְךָ נִשְׁמַע

כְּהִשְׁתַּקְּפוּת שֶׁל אֹשֶׁר,

כְּלוּז שֶׁל אַהֲבָה,

וְשֶׁהִתְחִיל שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ

הִנּוֹ הַיּוֹם לִשְׁמָהּ.