באמת אשה

מעולם לא הקדשתי זמן למחשבות

ולא שאלתי שאלות.

מעולם לא חקרתי בנבכי נשמתך

ומה באמת קורה סביבך.

מעולם לא ביקשתי ממך דבר,

גם כשהעצב עלי עבר.

תמיד ידעתי שאת, סביב השעון

בוחשת בגאון.

תמיד תהיתי, איך קצב הדברים

אצלך תמיד זורמים.

תמיד ניסיתי למדוד את החולשה

והבנתי שאת באמת אשה.

לימדת אותי שיעור או שניים

איך מדברים בגובה העיניים.

לימדת אותי שיעור בהליכה

ואם אפשר, לנהל שיחה.

לימדת אותי דברים עצובים

אבל אף פעם, איך בוכים.

ראיתי אותך באור יום ודמדומים

ברגעים שלווים וגם סוערים.

ראיתי אותך בשיאה של שמחה

וגם כשרוח העצב עליך נחה.

ראיתי אותך בתמונות בחופשה

והבנתי שאת באמת אשה.

נתת לי אומץ ורוח קרב

ללא פשרות, ללא רבב.

נתת לי מנגינה, שיר וסיפור

ללא צביעות, ללא איפור.

נתת לי רגש, ולא מעט אהבה

ויותר מכל, נתת לי נשמה.

קראתי לך, מתוך חלום

כדי לאמר לך, סתם, שלום.

קראתי לך בכל מיני שמות

כדי להישמע ולהיראות.

קראתי לך: "אמא", בלחישה

והבנתי שאת באמת אשה.