אתמול בקשה ממנו להניח לנפשה, לחתוך פעם אחת ולתמיד.
תש כוחה.
היום, יום הולדתו.
היא היקיצה משנתה עוד לפי צלצולו הטורדני של השעון המעורר.
מקלחת קצרה, כוס קפה שחור בחלב.
חולצה מכופתרת שקופה ירקרקה,
חצאית אלגנטית בצבע שוקולד מעוטרת שרוכי משי עדינים,
סנדלי עור חום קלילים על העקב הקטן.
היא שלפה מהמקרר בקבוק יין לבן חצי יבש, הניחה לתוך סל פיקניק
יחד עם זוג כוסות זכוכית, מפיות אפרסק וכלי כסף.
הרכיבה את משקפיה האדומות, לקחה את הסל וירדה למאפיה.
עוגת גבינה ואוכמניות האהובה עליו הצטרפה לבקבוק היין שהספיק להזיע.
שעת בוקר מוקדמת, כביש פנוי, חיפושית שחורה בולעה קילומטרים.
היא פנתה לחוף שומם. מבצר צלבני חיכה עכשיו רק לה.
לא יצאה להם להגיע לכאן יחדיו. עכשיו, כשהכל נגמר, היא החליטה לממש את החוויה לבדה.
היא הניחה את הסל על מחצלת הקש, התיישבה לידו ונשאה את מבטה אל האופק.
רוח צוננת ליטפה את גופה. שמש עוד לא העיקה.
היא התמסרה לרעננות הבוקר ולשלווה הפועמת ברחש הגלים,
עצמה את עיניה, אחוזת ציפייה, נשאבת לתוך תנומה קלילה.
מגע ידיו כה מוכר על כתפיה נשזר בחלומה השברירי. היא מסיטה את ראשה לאחור.
שפתיו נצמדות לשפתיה בלגימות ענוגות תאוותניות, לשונו לופף את לשונה.
דמעות שקטות זולגת מעיניה, מתערבבות בטעמה המתוק של הנשיקה.
הוא משכיב אותה לאט, מפשק את רגליה.
לשונו מלקט נדיבות תשוקתה, חודר, פוגש את מפליה החמים, ניצמד בלגימה טורפת חושים אל פתח מערת תענוגות.
הוא חש ברטט הגבעול המזדקר הפוגש את לשונו, שואב אותו בעדינות אל פיו, מתמסר למגעו החלקלק הבוער על לשונו.
מרגיע בליקוקים איטיים, ארוכים. מטלטל ומטריף מחדש.
ולפתע ניתק.
מפל קר של היין מציף גביע של פרח לוהט.
שפתיו נצמדות אליו, לשונו מערבב טעמים. הוא שואב לפיו את הצוף.
נושק לשפתיה.
חולק אימה את הטעמו המופלא.
פותח את כפתורי חולצתה, יונק מגבעות מוצקות וזקורות.
חופן את ראשה. מלטף באצבעותיו את שפתיה.
היא חשה בריח אוכמניות, לשונה פוגש במרקם אוורירי של עוגת הגבינה המוגשת למפתח
שפתותיה על הגזעו הבוער.
לשונה נצמד אל גברותו, שפתיה חובקות, חונקות, מרפות. היא משלהבת אותו בליקוקיה.
הוא טורף את פיה, חודר לתוכו, על חספוסי לשונה.
נסוג וכובש אותו מחדש בקצב גובר.
לשונה חש ברטט דמו בעורקים התפוחים.
הוא מחליק את גופו על גופה, ניצמד בשפתיו אל שפתיה.
חודר לתוכה.
תנועותיהם פועמות בקצב הגלים המתלקקים על רגליהם.
הוא חובק את גופה, סוחף אל הים. מגע המים הצוננים נוצרת את תשוקתם.
הם מתמסרים למעשה אהבה המתלהט ונכבה לסירוגין בין הגלים שעה ארוכה,
עד שעוצמת העונג חומקת משליטתם, כובשת את גופם בו זמנית.
בין רגע בדידות מתגנבת לליבה.
שמש צורבת את עורה.
היא פוקחת את עיניה. חומותיו של המבצר נוסקות לקו האופק.
היא פותחת את הסל, מסירה את הפקק מבקבוק היין הצונן, נצמדת אל פיו.
לא מרפה ממנו, שותה עד תום.
ולוחשת: "יום הולדת שמח, אהובי".
