בלדה לאישה צעירה / רונן

בלדה לאישה צעירה / רונן

לכודה בשלכת הימים

גורפת ימי אור מסביבה

כחסידה השבה לקינה

לא מבכה אובדן עלומים

קומתה זקופה

ובצמתה כבר נושך הלובן

נוקב ודוקר מבטה

רק צילה מעט כפוף מזוקן

מקיצה תרנגולות משנתן

בשמש מחמרת,

בעז ובפרה גוערת

לבל יעזו לשרך חלבן

מכבדת את שני חדריה

בשגרת סתיו ואביב

כל כתם אותה מעליב

הרבב כמו קורא תיגר עליה

אך קומתה התמירה

לא תשוך

רק רחמה החסוך

מייחל..... לשוב יקירה

השחר מתגלם לבוקר

כמעט ויתם עמלה

מי ייתן והייתה נמלה

בקן, חיים לא עולים ביוקר

תקפל בקפידה הסינר

תיישר התמונה

תשאב אמונה

ותתעלם מחריצי הדמעות על הכר

כבד, מעיק על גבה המשקל

עת צועדת היא לאיטה

ימין ושמאל אינה מביטה

עד מקום בו שוכב הוא חלל

עטויה במחלצות כלולותיה

פה ושם נותר ורד רקום

לובן בתוליה רק אפור עמום

שחה גווה ומשחררת רסן עיניה

בעת שחרב עולמה

אוחזת בהינומה

כשניחתה המהלומה

עדיין לא הבינה על מה

העתיד רוקו מכל מובן

בית, נדנדה, רקפת

בסמוך עוד עומדת הרפת

ובו, אלמנת החלבן

אחזור בקרוב! הבטיח

טעם שפתיו

צורב, גם עכשיו

בתיקרה שוב נושר הטיח

מברישה אבק סמוי מהכתובת

מניחה עוד חצץ

כשליבה שוב נחצץ

המלחמה, נתנה לה גט

כשמסביב הכל שוב נובט

רק עורב מרוחק

צועק למודחק

קרא, קרא, הוא מת!

למגע הערב בכתפה הזדקפה

כבשנית היא חזרה

למיטתה הקרה

בה לוחש הליל מילות יקירה

חכי לי! חכי לי, זקופה ויפה!

© כל הזכויות שמורות לרונן