יצירות אחרונות
נעלי השכחה שלי-אסנת אלון גוילי (0 תגובות)
אסנת אלון /שירים -10/06/2026 03:27
קופסת הפתעות (2 תגובות)
אילה בכור /שירים -09/06/2026 21:29
לפעמים אני קורא שירים (3 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -09/06/2026 20:04
שלושה שירי אהבה: אופסימיסטית / קרמר נגד קרמר / מנדרינה / (3 תגובות)
רבקה ירון /שירים -09/06/2026 17:09
הרקולס שלי (4 תגובות)
ZR /שירים -09/06/2026 14:25
יפה,אחותי הנאה,הדרך של הרוח (2 תגובות)
דינה קגן /שירים -09/06/2026 13:20
חד הורית🌹🌹🌹 (14 תגובות)
שמואל כהן /סיפורים -09/06/2026 07:11
ועכשיו לא שחים (5 תגובות)
דני זכריה /שירים -09/06/2026 06:41
עלילות יוסף והשטן, חלק א' פרק ב' (11 תגובות)
אריק חבי"ף /סיפורים -08/06/2026 23:32
סיפורים
הסיפורים הזוועתיים שלעולם לא יכולתי לשכוח!שמעתי שמנגלה עשה מעשים זוועתיים! לא רציתי לחשוב על מה שסופר לי אך המחשבות לא עוזבות אותי ואולי -מי ידע אשקיט את נפשי הסוערת אם אכתוב את הדברים הנוראים מכל ולא אכתוב עוד על המפלצת (בלי מרכאות) רק את מצוקת נפשי - ואז אולי אוכל להדחיקם לעומק נשמתי -ואשכח! אפילו לכתוב אני פוחדת -
אבל החלטתי
לאזור אומץ ולגמור! סיפור ראשון מנגלה תפר את צוואר הרחם לאישה בזמן צירי לידה,
כדי לראות, כמה זמן
יקח לתינוק להחנק.
סיפור נוסף שסיפרו לי למחרת ואני בת אחת עשרה מנגלה קשר את הפטמות של אישה מיניקה לראות כמה זמן יקח לתינוק למות מרעב!!! די! שוב הרגשתי שהעדפתי
למות במחנה ב"סוביבור"
עם הורי! אבל אמי
הצדקת- החליטה שאחיה!
עוד נזכרתי בסיפור זוועה וזה באמת אחרון ודי כי אזלו כוחותי כל עם ישראל בשמעו את עדויות משפט אייכמן ימ"ש בעיר הבירה ירושלים בשנת-1961 שמע - ובכן כל אדם שעקב אחרי עד אחד שהעיד וספר שהוא וחבריו היו צריכים לשטוף את המדרכות ,בידיים חשופות במי אש! צרחות הכאב שרפו את לבי ומאז אני חושבת עליהם ולא יכולה להרגע. איך נמחוק זכרונות כה נוראים? כה זוועתיים? כה מפלצתיים? כנראה שלא אוכל
לחשוב ולהפסיקם
ואצטרך עמוק להדחיק!!! ומותי אבקש חרש ואיש לא ידע וכה בודדה... אז פשוט לא התאבדתי כי לא היה לי את מי לשאול איך עושים זאת... והיום –אני מרוצה כי בנינו משפחה וילדים לתפארת והם משכיחים, משכיחים... והיום כמעט יום השואה ואני כבר בת שישים וארבע ואומץ לספר מחשבותי רק מתחיל כיום וכן הרבה שנים זה מתבטא בחלום!! והסיפורים כה רבים שסיפרו לי
הורי המאמצים-
שהם עברו בעצמם ולא היה להם למי לספר רק לילדה מגיל עשר עד לחתונה שאז פשוט דחפו לי "נדוניה" שהייתה תיק מסמכים מהשואה... וטבעת אמי
הביולוגית מהמשרפות
שבין שיניה החזיקה... הסיפור מסתעף,מבולבל, ובוודאי על רבים –לא מקובל כך אני ונפשי-
מבולבלת היום כולי...
גמרתי לכתוב ואני מרגישה צורך לישון ולא להתעורר כדי לא לחשוב על זה
עוד לעולם.
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |