שִׁבְרֵי זִכְרוֹנוֹת

שִׁבְרֵי זִכְרוֹנוֹת  / יהושע רוזנברג

מִשִּׁבְרֵי הַזִּכְרוֹנוֹת

בּוֹנֶה אֶת בֵּית חֲלוֹמוֹתַי שֶׁחָרַב, 

בְּזִכְרוֹנִי שׁוּב פּוֹרְחִים מַבָּטַיִךְ

וְאָזְנִי שׁוֹמַעַת אֶת שִׁירֵךְ,

לְיַד מַעְיַן עֵינַיִךְ הַצָּלוּל

שׁוּב מְלַבְלְבִים פִּרְחֵי יְדִידוּת,

עוֹצֵר לְהַרְטִיב אֶת  שִׂפְתוֹתַי הַחֲרֵבוֹת

לִלְגֹּם מְלוֹא לֻגְמַי  

מִנַּחַל אַהֲבָתֵךְ הַזַּךְ,

לִרְחֹץ  בַּבְּאֵר הַכְּחֻלָּה שֶׁל חֶמְדָּתֵךְ.

פָּרַץ מַעְיַנֵךְ, הָיָה לְנַחַל שׁוֹטֵף   

נְהַרֵךְ הָפַךְ מַפַּל גַּעְגּוּעִים.

הֱקִיצוֹתִי וְהִנֵּה יָבַשׁ הַמַּעְיָן

אַכְזָב הַנַּחַל

לִבֵּךְ נָח עָיֵף בַּעֲפָרֵךְ

שְׂפָתַיִךְ לֹא  יְדוֹבְבוּ  שִׁירָה,

שֶׁהָיְתָה לִי כְּקֶרֶן שֶׁמֶשׁ

בְּיוֹם עָנָן וּסְתָו,