שירים

נחל גווע

אין אונים זורם לו הנחל,
בועות מעטרות את מימיו.
צבעיו העזים, משפכים שמעל,
 מכניעים, משקיטים את גליו.
 
כל חי בו גווע, כל צמח קמל,
אין דגים בו, אצותיו נואשו.
רק שמו עוד נותר מימים שעברו,
תפארתו אם תשוב בעמל.
 
דייגים נטשוהו, וגדותיו שוממים,
ילדים לא צווחים מול שבריו.
אוהבים אינם נחבאים בין קניו,
צבים אליו אינם שבים.
 
הוא אינו לבדו, וכרבים שכמותו,
יזרום ויגסוס עד סופו.
אך אם יוושע, ויזוכו מימיו,
ילדים שוב יעלזו על גדותיו.
 
צינות יבתרו את מימיו הצלולים,
תחתיהן הצדפות תעלוזנה.
על גדותיו שוב יטילו ביציהן הצבים,
בין קניו עלמות-חן תחרוזנה.
 
 
זכויות שמורות - יואל מצגר

תגובות