חזרה ליצירות
שירים

מולדתי אייך ?

יואל מצגר | (25/02/2007 10:30) | 91 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
זוכר אני חופים לאין סוף,
ים ושמיים כחולים.
חולות ודיונות מרווים את הנוף,
ודגים בעמקי מים צלולים.
 
ובעת תהלך בין ערים וכפרים,
ימלאוך ריחות קפה ותבלינים.
וריחות נירים של אדמה חרושה,
בשמים ושלל פריחתה.
 
מן הכפר הרחוק קולות המואזין,
לתפילה את עמו הוא קורא.
ורוכל שאת קוניו אל מרכולתו הוא מזמין,
לחלב או לקרח בפעמון הוא מכה.
 
"הארץ שלנו", "דבר לילדים",
ראשינו העשירו ודמיונינו נלהב.
ותילי תילים של חוברות וספרים,
"שלשה בסירה.....","הארץ". "למרחב".
 
ולעת ערב כשהחשכה על הישוב שוב שולטת,
נדלקים האורות והשקט שורר.
וליד המקלט שוב אמא סורגת,
ואבא על כורסתו קורא או נוחר.
 
ועולה לו הבוקר וקרן ראשונה מתגנבת,
ואבא לעבודת יומו שוב משכים.
והילד את ספרו קורא במחתרת,
בינות שמיכות וכרים.
 
כיום חופים ככלא בצורים,
קופות ומעשה ידי אדם.
והמים ממלא מעשינו כלים,
ואובדת להם צלילותם.
 
וצרים מרחבים בין ערים וכפרים,
ורק לעיתים עוד יפיצו ריחם.
וממרחק העשן ופרצי מפעלים,
יערפלו את הנוף והים.
 
וצריחות המואזין מן הכריזה ישמעו,
נעלמו הרוכלים ואינם.
ורשתות הצומחות חדשות לבקרים,
מושיקו וזלמן אים.
 
נעלמו עיתוני ילדותנו אינם.
ילדינו  מול מסך ישובים.
והוריהם למחשב נגררים לאיטם,
בעבר הרחוק נזכרים.
 
היכן הם אותם ריחות של פרדס,
היכן הוא ריחה של אדמה חרושה.
היכן היא אותה רוח טובה,
של רעות, אחווה, ואהבה טהורה.
 
 
 
 
 
 
זכויות שמורות - יואל מצגר
 

תגובות

חזרה ליצירות