תווית

תווית

לכל אדם יש שם, אבל לא תווית שמדביקים,

על כל בגד, על כל מוצר, על כל מיני פריטים.

תווית פה, תווית מאחור, תווית בסיר בתחתית,

בסיר הלחץ של החיים, מדביקים לך תווית, תווית.

זה מתחיל בגן הילדים, מהגננת המומחית לתוויות

ממשיך לעוזרת, למורה בכיתה א' שמדביקה חייכן לחולצות.

גם נוזפת בנו פה ושם, "אתה ילד רע", "אתה ילד טוב"

תוויות באוויר לכל ילד או ילדה קטנים, רכים, בכל בוקר לח ורטוב.

"אתה תהיה מסגר", "אתה תהיה נגר", "לך מתאים למכור בשוק"

"את בקושי תהיי תופרת", "אני במקומך נשארת כיתה". יש ליקוק:

הליקוק הוא למיוחסים, "אתה תהיה טייס", "את תהיי משוררת",

"אתה מתאים להיות רופא", "תמסרי לאמא ד"ש ילדה נהדרת".

תווית מדביקים לנו הילדים הקטנים, החמודים, נולדנו שווים

מדביקים בנו ציפיות מדביקים בנו רגשות, הטובים, הנחותים.

השחורים, הלבנים, בית חרושת לתוויות, בילדים שווים ובריאים,

מנגנון שאיבד איכות, פוגע בילדינו בזהות, סך הכול ילדים.

תווית שמדביקים לנו עוד בגן הילדים, בבית הספר, בצבא,

אנחנו בני האדם שנולדנו חופשיים, כל אחד בדרכו עם זכות הבחירה.

אנחנו לא מוצר תעשייתי, בני אדם שווים, בכל דת, צבע, מין, חופשיים.

לאף עוזרת וגננת, מורה, מפקד אין זכות להרוס לנו את החיים.

תווית מדביקים, תופרים, רוקעים, מטביעים בכל מוצר,

אנחנו בני מלכים בעולם הזה, לכמה מכם זה נשמע מוזר.

אנחנו נולדנו, להיות, לחיות, למצות, לחוות את החיים,

הסירו מאיתנו כל תווית, אל תדביקו תוויות לילדים בעודם רכים.