קופסה של צבעים

המפגש ביניהם היה דומה בערך למפגש של רכבת משא עמוסה בחיטה שציפור מלווה אותה במעוף במטרה לאכול מעט מהגרגרים שעל קרונותיה...
זהו שזו לא בדיוק כתבת תחקיר של נשיונל גיאוגרפיק או כל התוכניות של יפי הנפש האלו על היקום.
פשוט רציתי להמחיש את הניגוד ביניהם....
עמוס היה גבר בשל ומנוסה
ידע להעריך ארוחה טובה ומשקה תואם......
בשנות השבעים הוא כבר סיים את לימודיו באחד המוסדות המכובדים ביותר בברלין לציור פיגורטיבי..
זו הייתה תקופה אחרת סטייל הסיקסטיז באמריקה
בוא נגיד שבשנת 75 לא היה הכי נעים להיות ישראלי בגרמניה שאחרי המלחמה.....ולא הכוונה לא למלחמה ההיא אלא למלחמת כיפור שלנו.....
המימסד הערבי היה דיי אהוד בגרמניה באותם השנים למרות מאורעות מינכן 72
מאז עברו הרבה מים בריין....
עמוס כבר הקים בית בישראל ונחשב לאחד מהאומנים הדגולים והמכובדים ביותר בדורנו...
נעמה לעומתו נולדה בדיוק באביב של 82 מעט לפני השבת שבה ישראל הסתבכה בביצה הלבנונית...
ושוב שלא תטעו חלילה אני לא מתיימר להיות רון בן ישי או משהו בסגנון של כתב צבאי...
יותר מציאותי לצערי לציין תאריכים על פי מלחמות.....
נעמה שמצוקה כלכלית ויצר סקרנות גבוה שהיה טמון בה אהבה את העיסוק הזה......
היא נהגה להגיע למושב הזה בהרי יהודה בעיקר בימי שישי......
זה היה האטליה של עמוס
היא אהבה להאזין לסיפורים שלו על מלחמת השיחרור ועל האיזור שמסביבם....
לעיתים היא הביטה בו בהשתוממות מהיכן לעזעזל הוא יודע את שמו של כל פרח או עשב טועה.....שלא לדבר על סתם חיות לא מוכרות או עצים......
זכור לה במיוחד הטיול שלהם לאיזור של איזו תחנת רכבת נטושה בואכה ירושלים.....
משהו שנשמע כמו בר-גיורא....
עמוס נראה לה סקסי להחריד עם חולצת הפלנל המשובצת שלו ועיניו הירוקות שבהקו לאור קרני השמש שכמו ופרצו להם דרך בין העצים והצמחייה העבותה.....
אבל אפילו היא לא תיארה שיבוא יום והם יזדיינו אצלו באטליה.....
זה התחיל מעוד יום שישי רגיל שעמוס ערך שולחן של מיני מאפה מלווים בזיתים סורים דפוקים ויין תוצרת בית....תמיד זה הסתיים עם תה מרווה ומרקחת חבושים או קליפות של תפוזים שעמוס אהב לייבש ולתלות בחצר ביתו....
הפעם הוא הסתכל בה במבט שונה.....
היא נגעה בעצמה כאילו ומבטו של עמוס ציווה עליה...
היא החלה מאוננת ומזיינת את עצמה בקצב הולך וגובר.....
עמוס נע בחוסר נוחות על מסעד כסאו....
נעמה לא הייתה זקוקה ליותר....
היא התקרבה אליו ובתנועה מיומנת שלפה את איברו של הגבר שהיא כה העריצה.......
היא נתנה לו את אחד מהרגעים הקסומים בחייו.....
אפילו כן הציור שנפל והצבעים שנפלו היוו מעין טקסטורה מוצלחת לזיון החושני שהתנהל לו על רצפת הפרקט בבוקר ההוא