ברגע... חלק1

זה הייה ביום שישי... נשבר לי הזין...בצליל פיצפוץ בתוך המוח הקטן שלי, חצי מסיבי השריר נמתחים לכיוון אחד בעוד החצי  נישאר במקומו.

זהו החלטתי... נשבר לי.. (הזין כמובן). נשבר לי מהכל.

אני זז מהפורנו במחשב... לא .. לא... אני אמחוק את הכל. זהו ניקיתי את המחשב שלי מהזוהמה הזאת. מהכאלו הזה. מהסלון אני שומע את אחותי מחוברת לאינפוזיה שלה, הטלוויזיה. לא שאני יותר טוב.. האינפוזיה שלי זה המחשב, האינטרנט, המשחקים, התוכנות שיתוף, המסנג'ר, האיסיקיו בעעע כל החרא הזה! אני לא צריך את זה. לקחתי פטיש מהמטבח (זה של השניצלים כמובן) וריסקתי למחשב את הצורה. כמובן שדאגתי להוציא לו את השקע כדי שאני לא אתחשמל... במכה הראשונה ריסקתי את הצג. במכה השלישית כבר כל המשפחה (כולל חברה של אחותי) עמדה מאחורי בשורה כאילו צופים בסרט תלת מימד עם המשקפיים הדביליים האלה. בשלב מסיום אבא שלי ניסה את מזלו בצעקות... לא שמעתי אותו המשכתי להכות בברזל הקר עם חיוך דבלי מרחף על פני. שסיימתי החדר ניראה כאילו נחת בו קסאם(בהתחשב בעובדה שאני גר באשקלון זה הגיוני כמובן). אמא שלי התחילה לבכות... אני מזיע, הפטיש מטלטל לי ביד ימין כמעט נוגע ברצפה. אני מרגיש חדש. מיכל אחותי בת ה18 ממלמלת " אתה דפוק..." אני מחייך אליה... שומט את הפטיש ובצעדים של מלכת אנגליה עוזב את החדר. התחלתי לרקוד את "אגם הברבורים"(לפחות ככה ניראה לי שעושים את זה). טוב בשלב הזה כבר לא שמעתי כלום אבל הנחתי שהם מוטרדים מהעובדה שהחדר מלוכלך... ניסיתי להסביר להם(תוך כדי ריקוד כמובן) שאני אנקה את זה ברגע שיגמר "אגם הברבורים". משום מה הם לא קיבלו זאת בעין יפה.

למחרת אבא שלי דיבר איתי על ללכת לפסיכולוג. ניסיתי להסביר לו שאני בסדר גמור... אני לגמרי מפוקס, ומעולם לא הייתי במצב יותר טוב. עושה רושם שזה לא עבד עלו

משהו הפריע לי... לא יכולתי לשים את האצבע. אולי המקרה עם המחשב הייה רק צעד ראשון למה שאני באמת רוצה לעשות. שמתי לב שמצב הרוח שלי ממש התרומם מאז. אפילו את הממ"ד ניקיתי תוך כדי שירה עזה. ואז ידעתי ... המפנה יבוא... והוא יבוא בקרוב.