רסיסים

רסיסים,

זה כול מה שנותר מלבי,

הם מפוזרים להם בכל מקום,

כל כך זעירים,לא ניתן לחברם שוב,

לבי כבקבוק בירה של שיכור,

המתרגז שנגמר תוכנו,

מנפץ אותו על המדרכה.

רסיסים,

של דמעות מלוחות,

זולגות על לחיי האדומות,

שורפות בפצעי הפתוחים,

כלהבה השורפת עץ,

מאכלת בנשמתי,

לאט ובייסורים.

רסיסים,

של חלומות שלא התממשו,

כנראה שגם לא יתממשו לעולם,

אני שוכן בצד האפל של הירח,

מביט אל שמיים ללא כל כוכב,

רק רסיסי אבק הנישאים באוויר,

חונקים אותי לאט לאט.

רסיסים,

זה כל מה שנשאר,

מאדם מותש,ששורד מיום ליום,

משעה לשעה,מה הוא כבר ביקש?,

רק טיפת אהבה,חיבוק חם ואולי נשיקה,

לפעמים הוא תהה האם זה סיוט או שהכול אמיתי,

אותם רסיסים הם של אדם מותש,

שנקרא לו אני.