תאויות

התאויות אותן אתם קוראים כעת על הדף לפניכם

סודרו ביד אוהבת,

צרופות בנר תבונה

מתנפצות לקצף של הבנה על שובר לבבכם.

ייתכן והן הוקרנו כמאות אלפי מאות

אלקטרונים חסרי מיקום ובינה

למסך הזכוכית האדיש, הנכנע

פורקות אותי לרשתית אדישה בה במידה

לתבונה חסרת מיקום לא פחות.

ייתכן ולא

אינני יודע כבר.

הן נקמתה של ידי המתה.

אני שורק בחשכה

מוקף אימה ארורה מקיף פחד מצחין

אני חישוק של שלווה.

גם כיון שאני יודע בבטחה,

מעבר לכל ספק ומבוכה

שאפלה זו, הנצחית

כילתני

אפפתני בתוכה.