היו לי חברים ועכשיו הם מתים / רונן

היו לי חברים ועכשיו הם מתים / רונן

זכרון ילדות בוער

גחלת נשמה רוחשת

את שלושתם היטב אני זוכר

אז ביסודי היית לי ה"חבר"

מחנות סודיים, חורשה, חץ וקשת

מאותו רגע אני מרגיש חסר

איך יום לפני נפגשנו לשניה אחת נרגשת

אז, במלחמת לבנון הראשונה

שם, לא בארץ, נהרגת בתאונה

ואותך אני זוכר כחביב הבנות

יחד תכננו עליהן מזימות

אתה מיישם

ואני חולם

ואחרי הצבא נסעת לחפש מזלך

ידעתי שלמרות המרחק לא אשכח אותך

ואחר כך חזרת והכל חזר שוב

תכננו יחד תוכניות אבל מה זה חשוב

אני זוכר היטב את התמונה

כשאחיך סיפר,נחנק, שאתמול גם אתה – נהרגת בתאונה

יצאנו יחדיו לציד נחשים

יצרנו יחדיו זכרונות מרגשים

כנראה השלמנו איש את אחיו

אתה כתזזית ואני אדיש לא מגיב

מה רב ההלם, כמה זה קשה פתאום

לקרוא שחברך הטוב נרצח! – כך כתוב בעיתון

ולעיתים, אני אכול תהיות

על מה שהיה ועל מה שהיה יכול להיות

איך מתחת לאדמה נאספו חברי הכי קרובים

האם זה בגלל שאלוהים אוהב יותר את הטובים

ומה בכלל עלי זה אומר

שלא כדאי איתי להתחבר

כי בסוף גם אתה תתפגר

האם בגלל זה לחברים חדשים אני לא מתמסר

ואת נפשי כל פעם מחדש מייסר

ומה אני אגיד לך ? – חבר אתה חסר.....

© כל הזכויות שמורות לרונן