סיפורים

קטנה

היו לה עיניים כחולות.
מן כחול-ירוק כזה, מיוחד.
הן היו עדינות, עם המבט הכי רך בעולם.
היה לה אף קטן וכפתורי, ואוזניים קטנטנות.
השפתיים שלה היו דקות ומשורטטות, כאילו נועדו רק ליופי.
היא היתה קטנה ומצומקת, וכשהיא הלכה, היה נדמה כאילו בכלל לא נוגעת ברצפה.
היא היתה מהילדות השקטות האלה, שתמיד ישבו בצד והשקיפו.
השקיפו וחייכו.
היא עדיין לא התחילה לחשוב על העתיד הרחוק, על לימודים גבוהים, עצמאות.
היא אפילו לא התחילה לחשוב על בנים.
רק השקיפה מהצד, כאילו חיה דרך אחרים.
כאילו היתה רוח רפאים בשר ודם.

תגובות