שירים

שיר אפל על ערב קר

יושב לי בבית, בחוץ יש סערה.
שקט מסביב, ופתאום יש הודעה :
"אם אתה פנוי, אולי בא לך לצאת,
אני הולכת לבדי, אולי בא לך לתת
לי ליווי, אני הולכת לבדי,
זה לא ציווי, אולי אתה תלך איתי..."
 
בחוץ יש רעמים, אני לובש מעיל.
רוצה להיות נחמד, שלא תגיד "איזה מגעיל".
אולי כשנטייל, יקרה איזה דבר,
אולי, אם קצת מזל, כלום כבר לא יהיה מוזר
לך בכלל, תראי בעצם זה פשוט,
אם לא אצא, לעד אדע שזאת טעות...
 
טיפות קטנות נופלות, אני רואה אותה באופק.
הפה שלי יבש והתחזק לי גם הדופק.
היי לך,"היי לך", סתם כמו שני ידידים,
אף אחד כלל לא חושף מה שמסתתר בפנים
בתוך הלב, התחושות שם בוערות.
יהיה כואב, אם זה כלל לא נועד לקרות...
 
הגשם מתגבר ואני עוצר לרגע.
מנסה להתקרב אלייך בלי שום פגע.
אני עוטף אותך, ראשך נח על כתפי.
בטח זה הרגע, אני מנסה את מזלי
אבל פתאום, את מסיטה את מבטך,
זה לא חלום, זה רק סיוט שמתמשך...
 
הרוח מצמררת, אבל לא כמו הכאב.
קר קצת באוזניים, אבל קר יותר בלב.
למה דווקא לי זה היה צריך לקרות?
אבל את לא אשמה, האשמה על הנסיבות
שהתרחשו, למרות עבר כל-כך נרחב,
כולם שיקרו, רק אני בך מאוהב...
 
שקטה הסערה, פתאום הכל סביב שקט,
כנראה שזה הגבול שאני יכול לשאת.
אולי כלפי חוץ, אני נראה אדם אדיש,
אבל עמוק בתוך הלב, מסתתר אדם רגיש
שרק מפנים, ולא נפתח לאף אחד,
זה לא נעים, לראות אדם בוכה לבד...

תגובות