התרגיל של גיל... המעבר/ יעל כרמי גבאי

התרגיל של גיל... המעבר/ יעל כרמי גבאי

אותות הגיל,

באים, בלא חדווה וגיל.

 הם תמיד מגיעים,

מן הדרך יגעים,

ומשתכנים,

בדיוק ברווח הצר

שבין כורסת העור בסלון,

אל גבך שמאחור. 

סימני הזיקנה, באו לבקר,

וראו כי טוב.

מעולם לא חשבו,

על עקבותיהם לשוב..

הם השתקעו,

צמודים אליך

ועושים בך כבשלהם.

ככה,

כמה שיותר לוחצים,

פניהם יותר מאושרים... 

הבקבוק החם של סבתא,

היה הראשון ששמח לקראתם..

גם לו, לפתע, בגילו המופלג

הייתה עדנה.

קצת דהוי, מהוה,

אבל, מהיום, חבר קבוע....

 ולפעמים, כשהבקבוק החם,

מתקרר, 

עומדים מנגד,

אותות הזמן

שוחקים לאידו... 

גם הוא כבר בלה מזוקן...

גם לו הפז"מ לוחץ,

בדיוק בקו הגבול בין הגב של אמש,

והכאב של היום... 

גיל המעבר הגיע ומאז,

החליט להשתקע.

מעולם לא עבר דירה.

הוא שם.

והכאב בעצמות, גם.

ואתה בתווך. 

מלמדים אותך, בגילך,

את הנדסת המישור...

כל שוק כואבת ,

מכה על ירך, באותה מידה,

סוף סוף הצלחת ליצור

משולש שווה שוקיים,

והכאב - עד השמיים... 

כמה חבל, שלא הקשבת

בשיעורי גיאומטריה...

ואינך יודע, באיזה זווית ,

להניח את הכרית...

הכאב, הופך לחלק ממך,

חלק מן השלם...

ואתה, שולמן, משלם....

מתרווח איתך בסלון,

יחד, שניכם ישובים על כורסת העור,

חבוקים, רואים מבט,

עם חיים יבין שלעולם אינו מזקין..

ומחכים לדני רופ,

שיספר על השקע הברומטרי הבא. 

אינך צריך לנחש, הפרקים יודעים הכל...

מתי ירד גשם, ומתי יתחיל הקור גדול

וכאב הגיל... מוציא לך לשון

כמו לוחש לך לתוך האוזניה של הקשישים

- פנה לי מקום, מהיום, אני האדון... 

ולך, שמורה זכות השתיקה,

זקנת, חביבי

כל מה שתאמר ישמש עדות כנגדך....

* * *

(c )

כל הזכויות שמורות ליעל כרמי גבאי.

3.1.07