מסורסת מסורסת מסורסת

תיגע בי אל תיגע

מעוקרת כבר ימים רבים הוברחתי מפנים

מפתח נחושת מושט בין שביליי

מידותיו מסרקות את עורי

בשרי

בין רגליי

עקודה, פניי כבולות לתורן

המדבר צועק בעקביי

תן לי או שאל תתן

מנגיע אותי ואז מוותר

נהמת גופי נשרכת כבר בכל העיר

בנקביי

דמעותיי בפלג גוף עליון

לא חוברות לפלג גוף תחתון

במעוקל, רץ שם הבכי

שמוט ובצידי רוחו ידיים

שלא נוגעות אלפים בשנים

אז תיגע בי או שתיגע כבר

תאסוף בכלי קטן את שניגר

מיותר

תשיב לחוץ

לגשם

שימלא את הרחוב , ייקוד סביב

ואיש יעצור יגיד

מה  האור הזה

איך  לא נוגע בה ככה

איך מתנענעת בחלון, רעודה

כל העיר איתה בהטלות גופה

או לא נפתח לא נקרע אל סיביה

כי החושך כאן

איך שהועם הרחוב

צריך פה טללים רבים

ימים ושנים

שיזלגו מן הגבהות

שירטיבו,

לא הרבה נשאר יבש

מה שעוד לא לוחלח

לוכלך

הפצוע, הנוער

לא נחבש

לא ייאסף

למה פניך עצומות היום כראש הצוק

בוערות ואפורות

למה ידיך שיש

לוחכות אותי ברזל

עדיף כבר שלא תיגע

עדיף שאשמר

חיוכך היום רחב נגוע

לנקות אותי רוצה

להכות

רוצה או לא רוצה

תחליט כבר או שאל תיגע בכלל