סיפורים

תאומים

 

יש לי הרבה ילדים, ואני אוהב את כולם.
אבל די, לא רציתי עוד.
עשיתי כמה שרציתי, ועצרתי.
יש לי שישה.

 

אפשר להבין, אם כך, למה תינוקות רכים כבר לא העסיקו את מחשבותיי.
ומה גדולה הייתה הפתעתי כשנולדו התאומים ומיד הרגשתי שאינני מסוגל לחיות בלעדיהם.

 

הם כל כך חמודים, כל כך עגלגלים. כל הזמן מפהקים ומתכרבלים.
הם לעולם לא נפרדים: איפה שאחד, שם גם השני. שניהם פשוט מסרבים להיות, אפילו לרגע, זה בלי זה.
וכמה שאני אוהב את החיבוקים שלהם. אני מבקש והם מיד רצים לכרוך זרועותיהם סביבי.

 

האושר שהביאו לי היה עצום. עד כדי כך, שכאשר הגיעה השלישייה אחריהם, כבר לא ידעתי אם נשאר לי מקום בלב לשמחה. כמה אדם יכול לשמוח? לכל דבר יש גבול. או כך חשבתי בהתחלה.

 

כאשר השלישייה גדלה מעט, מצאתי את עצמי מטפל בהן בלי הפסקה. בהתחלה הייתי אובד עצות - טיפול בשלוש בבת אחת הוא לא עניין פשוט. אבל אט־אט הבנתי: האושר שלי לא נעצר בתאומים, אלא הלך וגדל ללא גבול.

 

השלישייה דומה לתאומים, ושונה מהם כל־כך. שלושתן לא מוכנות להישאר ולו לרגע בודד אחת מבלי שתי האחרות.

 

אני חייב להאכיל את שלושתן בו-זמנית, לרחוץ את כולן באמבטיה אחת, לטייל עם שלושתן ביחד, כאשר אני מחזיק ביד את הראשונה שנותנת יד לשנייה והיא מחזיקה בידה של השלישית. כך אנו הולכים בכל מקום, כמו אימא ברווזה והאפרוחים שלה.

 

בטח תרצו לדעת איך אני קורא להם.
לתאומים אני קורא ' סוֹגָרִים' והילדים האחרים מכנים אותם פשוט ראשון ו־שני.
לשלישייה אני הענקתי את השם 'שְׁלֹשְׁנְקוּד' , אבל כולם קוראים להן שלושת הקטנטנות.

 

אני חושב שאולי הגיע זמן שתכירו אותם אישית.

 

ילדים, בואו אלי. 

 

נא להכיר את התאומים שלי, הסוגריים היקרים שלי - ( ).

 

והנה השלישייה. בואו מהר לכאן יקירותיי, כולם רוצים לראות אתכן, את שלוש הנקודות היפהפיות שלי. כולם רוצים לראות איך שאתן מוסיפות משמעות חדשה לדברים ישנים...

 

ואם כבר מדברים, בת זוגתי, השפה העברית שוב בהיריון.
מעניין מאוד מה היא תלד הפעם.

תגובות

שמואל כהן / רעיון מקורי, שנון ומלא הומור ❤♥❤ / 19/11/2026 17:06