גרופי

פעם הוא רצה להיות חלק מהקבוצה והיה גרופי עלוב והיום הוא נגרף, נאסף אל ערמות עלים שנשרו ונרמס איתם ואתה שואל אם בדורות הבאים יצמחו לו מרפקים לחיים. תודה רבה לך צביקה יקר, שבת טובה.

שיר מלנכולי : עבר מאכזב, הוו עצוב ועתיד לא ידוע. ומעניין מי הוא ה״אתה״ שבשיר: התבוננות פנימה אל ה״אני״  הישן או התבוננות החוצה אל ה״אחר״ בראי  של היום?

מעורר מחשבה!

להיות מנהיג או מונהג, ואפילו גרופי - מעריץ ללא גבולות. ואתה מלגלג עליו, (יהא אשר יהיה), ומקווה שאי פעם יצמחו לגרופים האלה מרפקים, עמוד שדרה. לא צריך להיות מעריץ נלהב מדי, אתה אומר. 

אני מקווה שאתה בטוב צביקה יקר. 

צביקה יקר,

שיר קצר וחד עם עוקץ חברתי נהדר. הדימוי של העלים הנושרים והסיום המבריק על המרפקים לחיים יוצרים אמירה אירונית ונוקבת על השתייכות, הישרדות ועמידה עצמאית. אהבתי מאוד!

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק