אראטו

התכתבות יפה עם אראטו, עם סיפור הוריה ועם המוזות.

אהבתי מאוד את הבית הראשון, בו חנות הפרחים הפכה לסיכה בדש הבגד, אך לא סתם סיכה, כי אם סיכה המסמלת נטישה.

וכל השיר ספוג בנטישה

שיר עצוב בו הצער על אהבה צעירה שהייתה ואיננה עוד שזור כזר פרחי סיגליות . צבע הורדים הוא כצבע דם החלב שנשבר. הדימויים החזקים והמבט למיתולוגיה יוצרים אווירת עצב ונכאים.ויותר מכל-של החמצה, בקריאת האכזבה בשורה האחרונה.  

עצבתי. 

גלי יקרה,

שיר יפהפה, עשיר בדימויים ובשכבות של משמעות. הצלחת לטוות ביד אמן בין זיכרונות אהבה, געגוע וניחוח של עבר לבין המיתולוגיה היוונית, המעניקה לשיר ממד חלומי ומסתורי. אראטו, מוזת שירת האהבה, כמו שבה ומפיחה חיים ברגש שנדם, והמפגש עם זאוס בסיום מותיר אותנו עם שאלה קטנה, אנושית ונוגעת ללב: האם האהבה הגיעה סוף־סוף, או שמא היא עדיין מתמהמהת? אהבתי במיוחד את השורה האחרונה, שמעניקה לשיר סיום מפתיע, כמעט שובב, ומעוררת חיוך לצד הגעגוע. שיר מקורי, פיוטי ומלא קסם.

שבת מבורכת ושקטה

שמוליק

השיר עצמו כיצירת מופת מחולק בעיני רוחי לשניים

בחלק הראשון ממש כאן אהובה אוספת את כל הזכרונות ובדומה לה בבואה של המוכרת עם הסינר הלבן שאוספת אף היא לתוך עציץ

קו ההפרדה בגבעת חלפון

ואז חלק קסום של אלים מיתולוגיים 

 זאוס מגיח מלך האלים

כמו מחפש את בת זוגו

הנחבאת ובמקומה בתה אחת מתשע המוזות

מטפטפת טיפות של אהבה חדשה

זאוס הגיע רק עתה כעת שאת באמת מוכנה

אז נכון התחושה היא עכשיו באים 

אך רק האלים יודעים בדיוק את התזמון של מתי באים

ובכלל מוטב מאוחר מאשר אף פעם

אהבתי את יצירתך לקרוא ולשקוע בה ולקרוא שוב