זיכרון וגעגוע

קראתי. זה מייחם, אז מה?

נחמד מאוד.

איזה כיף זיכרונות כאלה ורגעי אהבה ותשוקה תודה על שיר מעולה 

הדימוי של נשירת החלוק כ"עלי השלכת" מרשים - במיוחד שאחריו מופיע - אין והכל. חיים ומוות בו זמנית, אם כי יש טעם גם להתיחס לצבעי השלכת שמסמנים תשוקה, להט, נדירות.

גם הרפרור לשיר השירים "עלתה מן הרחצה" מוסיף נדבך נוסף לשיר התשוקה-הזכרון-הנוסטלגי הזה, והרוח הקרירה מחלון חדרה [לי בכל אופן צצה תמונה משיר "הוללות" של ביאליק - היא יושבה בחלון וסורקה שיערה, או גם לאותה איזבל שישבה בחלון וחיכתה לאחאב, או לחלונות של הרמונות נשים - ובכלל חלון הוא אחד מדימויי התשוקה הימיביניימיים הידועים] - איזו תמונה נהדרת.

.

גישושים ראשונים לשפת הגוף - גם בדרך

אל ביתהּ, גם אִתהּ, שניכם. 

ברשותך, יצחק:

שיר עדין-עדין, היסוסים עונתיים גם-ו-גם:

סתיו סרבן = ביישנות; 

קיץ טרם הגיע = עכשיו - או לעולם לא. 

השיר מתעכב בסביבה, בעונה, ברגשות 

הפנימיים - עד שמגיע רגע המפגש, נכונותהּ

- והתמונה האחרונה, הדימוי האחרון.

למטה כתוב רמז-תאריך והכיתה, י"ב -

והמשמעות, במשפט נוגע. 

תודה רבה-רבה, יצחק יקר. <לב>

רבקה

---

איש יקר

לאחר האפלה-החושך מגיע תמיד האור

שיר קסום ויום קסום

ממני מרים

יצחק היקר,
יש בשיר הזה שילוב יפהפה של זיכרון, געגוע וחושניות, כשהכול עטוף באווירת סוף הקיץ ותחילתו של הסתיו.

אהבתי במיוחד את הדרך שבה אתה מוביל אותנו בהדרגה מן החוץ אל הפנים: ספטמבר שמסרב עדיין להיפרד מן הקיץ, הסתיו שמסתנן, פנסי הרחוב הנדלקים, צמרות העצים באור האחרון — ואז הרגליים שנושאות את הדובר אל אותו בית ואל אותו רגע שנחרט בזיכרון.

הפרטים הקטנים : הגג האדום, שתים־עשרה המדרגות, הדלת שנפתחת מיד, החלוק הכחול וניחוח השמפו , הופכים את הזיכרון למוחשי מאוד, כמעט כמו סצנה מסרט ישן. יש כאן רגע של אהבה ותשוקה, אבל גם תחושה חזקה של זמן שחלף ושל משהו שאי אפשר להשיב.

והסיום, "מתחתיו — אין — והכול", בעיניי הוא שיאו של השיר: משפט קצר, מסתורי ונועז, שמכיל בתוכו את הגוף, את הרגש, את הכמיהה ואת כל מה שהזיכרון בוחר להשאיר מאחור.

שיר חושני, קולנועי ונוסטלגי מאוד , כזה שמצליח לקחת רגע מן העבר ולהחזיר אותו לחיים לכמה דקות.
נהניתי מאוד לקרוא. 

סופ"ש רגוע ושקט

שמוליק

זיכרון מתוק של תשוקות נעורים סוערות.

טעם הפרי האסור.

כמה מתקו.

כמה זוהרים בזיכרון.

מבטא זיכרונות, געגוע: ימי ספטמבר אחרונים, רגלייך נשאוך אל ביתה של נערה שפתחה לך דלת ביתה בחלוק רחצה. החלוק נשר ומתחתיו אין. גופה וגופך השתרעו לפני האל ולפנייך כמו תפילה - שנענתה. תודה רבה לך יצחק היקר, חג שמח.

אט אט אתה בונה את הסצנה, מערב את הרוח הנושבת מבחוץ בצורה נפלאה. אכן תפילה שנענתה.