פינוקיו [2] / יום כיפור /

יוֹם כִּפּוּר / ©רבקה ירון

*

נֵרוֹת

פְּנֵי אִמִּי

פְּנֵי אִמָּהּ

פָּנַי

-

נפלא.

הראשון בלתי הפיך: פינוקיו, פינוקייה, היא בובה מעץ שלא תהפוך לילדה.

השני נפעם: את רואה בנרות פני אימך, אימה ופניך. 

תודה רבה לך רבקה יקרה, לילה טוב וגמר חתימה טובה.

רבקה יקרה,

שני השירים הקצרים האלה נושאים בתוכם עולם שלם. 

ב״פינוקיו״ הצלחת בכמה מילים לגעת בשבר שבין בובה לילדה, בין עץ לחיים ובין משאלה למציאות.
וב״יום כיפור״ , שלוש שורות בלבד, אך בהן נפרש רצף של דורות: פני האם, פני אמה, ופנייך מול הנרות. תמונה שקטה, מרגשת וכמעט קדושה, שבה הזיכרון עובר מאם לבת וממשיך הלאה.

מינימליזם פיוטי במיטבו. 

גמר חתימה טובה לך ולבני ביתך 

שמוליק