בין ילדות לבגרות

פגשתי אותך בין סמטאות הזיכרון

רגליים יחפות,עינייים גדולות

שאלת אותי אםם אני כבר גיבור

אם למדתי לעוף,אם נגעתי בחלומות

צחקתי בעצב ולחשתי"כמעט"

ספרתי על דרך שנסללה בקוצים

על הבטחות שהתפזרו ברוח

ועל פחדים שהפכו להרגלים

אתה שאלת-אז מה עם הצבעים?

ציירנו עולמות על הדפים בלב,

האם אתה עדיין רץ אחרי קשתות?

או שהפכת למישהו שמביט מהצד?

עצמתי עיניים,ניסיתי לזכור

איף זה הרגיש להיות אתה

אז אמרת לי בקול שקט

אני עוד כאן,לא באמת נעלמתי

ופתאום נזכרתי איך פעם חלמתי

לגעת בירח, להציל עולמות

אז אולי לא עפתי כמו שתכננתי

אבל לפחות לא הפסקתי לנסות

--------------------------------------------------

ציור על קיר-אליחי