יצירות אחרונות
כְּמוֹ סַנְדָּלִים תַּנָכִיִּים (2 תגובות)
רבקה ירון /שירים -25/04/2024 17:33
ארבעה בנים (4 תגובות)
אילה בכור /שירים -25/04/2024 16:48
צבוע (6 תגובות)
גד רוטשטין /שירים -25/04/2024 10:39
הלילה לא נהיה מאושרים (1 תגובות)
לירון תמם /שירים -25/04/2024 08:12
בְּרֵאשִׁית הָיָה הַכֹּל (10 תגובות)
שמואל כהן /שירים -25/04/2024 04:40
THANK YOU MR.PRESIDENT (6 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -25/04/2024 00:11
התהפוכות שלך (3 תגובות)
שיח אחר /שירים -24/04/2024 21:35
הו קֶרוֹל.. (5 תגובות)
צביקה רז /שירים -24/04/2024 20:57
אנומליה. מתוך ספרי דיו ודופמין (2 תגובות)
תומר קליין /שירים -24/04/2024 20:10
פסח על שום מה (13 תגובות)
אילה בכור /שירים -24/04/2024 16:44
סיפורים
בועות סבון|לעצמי| תמיד יהיו לה בועות סבון בתיק. היא מביטה בהם. בוהה בבועה. היא הופכת את המקלון, והבועה נתלית עליו הפוכה, היא רואה זרמים דקים כמו נחשים מתפתלים של סבון מחלחלים אל תוך הקירות הדקים האלו ויוצרים בתוכם דמעה, אך היא לא כבדה ממלח בכדי להפיל את המגן השקוף. היא מחייכת. והבועה מתפוצצת. אני מביט בעיניה החומות ירוקות, כל כך יפות העיניים שלה עד שזה כואב, להביט בהן ולראות שיש להן גם כן מסך שקוף של דמעות ללא סבון, שאני לא מבין איך היא מצליחה להחזיק אותו חזק שלא ייפרץ הסכר הרעוע ודמעותיה יציפו את עולמה. איך היא שואבת אותו פנימה, מאיפה יש לה את הכוח. יום אחד היא סיפרה לי איך היא טיילה בלילה לבדה בין חומות ירושלים "ירושלים היא הבועה הכי קסומה" היא אמרה לי "הכל בועות בועות, אתה לא מבין עד כמה הן יפות להכאיב" ואני חושב לעצמי - בטח שאני מבין, הריי הן כמוך. אני זוכר שפעם היא הגיעה עם שטר של מאה שקלים וביזבזה את כולו על בקבוקונים "יש לי סיבה מוצדקת", היא אומרת בחיוך שרואים שמכסה על חלל גדול, "כל פעם שנגמרות לי הבועות אני רק צריכה לפתוח בקבוק חדש, וידי לא מעורבת בהכנת הקירות השקופים והמעוגלים בשלמות, הם כבר שם בשבילי." כל פעם היא מספרת לי על דברים חדשים שראתה בבועות שהפריחה. זה מה שמגן עליה, ככה היא יודעת. היא לא מבינה שהמיגון השקוף - למרות צבעוניותו מתפוגג ומותיר אותה שוב - מנסה להפריח בועות שלבסוף תמיד יתנפצו וישאירו אותה שוב, לבד. היא באה כל פעם ישר מהבסיס, שגם ככה מותיר בה מסכות על מסכות, כמו גבס שמנסה להחביא את העצב הסגול שלה (למרות שאם תשאלו אנשים, הם יאמרו לכם שהיא הילדה הכי שמחה ורעשנית שם) וכל כך כואב לי לראות אותה, בתוך הבועות הילדותיות שלה. אני מת לדעת מי פגע בה ככה, כל כך הרבה פעמים כמעט והושטתי את ידי מעבר לדלפק, בכדי להיכנס אל תוך הבועה שלה, ללטף את הילדה הזו, שאני אפילו לא מכיר, אבל רואים שזה חסר לה. היא באה פעם בשבועיים. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |