הילד בן שלושים

מטלטל, חסר סבלנות בגילך: אורות מסונוורים בהופעה ולזקן זה יותר מידי ואתה תוהה עד מתי תמשך ההופעה. לא מסוגל להמשיך בהופעה. תודה רבה לך צביקה יקר, שבוע טוב.

יפה החיבור המרתק בין האחר ובין ה"אני".

צביקה יקר,

שיר נוגע ומעורר מחשבה. הצלחת לתפוס היטב את המפגש המיוחד בין הגוף המזדקן, הזיכרונות והילד הצעיר שעדיין חי בתוכנו. במיוחד מרגש המעבר אל "עיר מקלט" והסיום , "ועד מתי תמשיך בהופעה". כתיבה כנה, רגישה ומלאת חיים. נהדר! 

לילה טוב ושקט

שמוליק