בְּסוֹף הַקַּיִץ שֶׁל אָבִיָה

בְּסוֹף הַקַּיִץ שֶׁל אָבִיָה
 

בְּסוֹף הַקַּיִץ שֶׁל אָבִיָה – בְּשִׁלְהֵי הָאַזְהָרָה,

עִם בּוֹא הַסְּתָיו הַמִּתְרַפֵּק עַל הַשְּׁדֵרָה,

אֲנִי מַזְמִינָה אוֹתְךָ הַיּוֹם, לְלֹא תְּנַאי,

לְהִתְנַחֵל עָמֹק בְּנַחֲלוֹת שִׁירַי.
 

כִּי פַּעַם, הַנִּגּוּן הָיָה שֶׁל דְּמִי וּנְהִי,

שִׁירֵי תּוּגָה וְעֶצֶב שֶׁקָּפְאוּ בְּתוֹךְ כּוֹסִי,

כְּמוֹ הִפָּרְדוּתָם הָאִלֶּמֶת, הַנִּתֶּקֶת,

שֶׁל עָלִים מִן הָעֵץ אֶל הַשַּׁלֶּכֶת הַשּׁוֹתֶקֶת.
 

חָנַקְתִּי אֶת הַמִּלִּים בְּצַוְּארֵי הַלַּיִל,

הִטְבַּעְתִּי הַדְּמָעוֹת בְּמֵי נְהַר הַחַיִל,

בִּקַּשְׁתִּי לְיַשֵּׁר אֶת עֲקֻמּוֹת כְּאֵבַי,

לִמְחֹק אֶת הַצַּלֶּקֶת מִסִּפּוּר נְעוּרַי.
 

וְאָז אַתָּה הִגַּעְתָּ.
 

שָׁלַחְתָּ יָד מְרַפְּאָה, רַכָּה וַאֲצִילָה,

לֶאֱסֹף אֶת יִסּוּרַי הַלּוֹחֲשִׁים לִמְחִילָה.

נָגַעְתָּ בְּעֶדְנָה אֶל סַף עֲלוּמַי הַנִּכְלָמִים,

עָטַפְתָּ בְּחֶמְלָה אֶת עֶצֶב הָרִיסִים הַנִּרְדָּמִים.
 

וַאֲנִי, כִּשְׁכּוֹרָה מִן הַיַּיִן הַטּוֹב,

נוֹדֶדֶת אֶל יָם גַּעְגּוּעֶיךָ הַקָּרוֹב.

הַמִּלִּים שׁוּב רוֹחֲשׁוֹת בִּי, חַיּוֹת וּבוֹעֲרוֹת,

כִּנְחִיל הַנְּמָלִים שֶׁל דַּאלִי בַּשְּׁעָרוֹת.

צוֹעֲדוֹת הֵן אִתִּי, מַכּוֹת בִּי אֶת הַקֶּצֶב,

הוֹפְכוֹת אֶת הַקִּינָה לְנַחֲלַת הָעֵשֶׂב.
 

כְּשֶׁתָּבוֹא –

אֶלְחַשׁ לְךָ אֶת רֵיחַ הַסְּתָיו הַמִּתְחַדֵּשׁ,

אֶת צֶבַע הֶחָצָב הַקָּם מִתּוֹךְ הָאֵשׁ.

וּמְבַקֶּשֶׁת רַק אַחַת: שֶׁתִּנְצֹר וְתִזְכֹּר,

שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא אִבַּדְתִּי אֶת נְתִיב הָאוֹר.
 

לֹא אָבְדָה הַתִּקְוָה, הִיא הָיְתָה לִי לְעֵד,

כִּי יָדַעְתִּי שֶׁתַּגִּיעַ – מְחַבֵּק וּרוֹטֵט,

בְּסוֹף הַקַּיִץ הַזָּקוּק, הַשָּׁקֵט,

בְּסוֹף הַקַּיִץ שֶׁל אָבִיָה.

~

נַחֲלַת הַמִּלָּה הַחֲשׂוּפָה

חַיַּי שְׁזוּרִים בְּשִׁירַי, וְשִׁירַי הֵם הַדֹּפֶק הַמֵּנִיעַ אֶת חַיַּי; אֵין מְחִיצָה, אֵין מַסֵּכָה, וְאֵין שִׁרְיוֹן. אֲנִי מְהַלֶּכֶת בָּעוֹלָם כְּמֵעֵין חֲשׁוּפִית פִּיּוּטִית, מְשִׁילָה מֵעָלַי אֶת כָּל הַהֲגַנּוֹת, מַפְקִירָה אֶת בְּשָׂרִי הַחַי וְהַפָּצוּעַ אֶל נְיָר הַכְּתִיבָה. כָּל שִׁיר הוּא פִּסָּה מִנִּשְׁמָתִי,

כָּל שׁוּרָה הִיא נְתִיב הַכֶּסֶף שֶׁאֲנִי מְשָׂרֶטֶת בְּנוּדִי בָּעוֹלָם.

בְּכָל בֹּקֶר מֵחָדָשׁ אֲנִי כּוֹרֶתֶת בְּרִית עוֹלָם עִם הַמִּלָּה הַכְּתוּבָה, כִּי בְּעֵינַי הַמִּלָּה

הִיא מִקְדָּשׁ, יֵשׁוּת חַיָּה שֶׁיֵּשׁ לִנְהֹג בָּהּ בִּקְדֻשָּׁה וּבְכָבוֹד עָמֹק.

בָּרָאתִי לִי שָׂפָה מִשֶּׁלִּי, מַטְבְּעוֹת לָשׁוֹן הַטְּבוּעוֹת בְּחוֹתָם נַפְשִׁי, וְאֵין בִּי קִנְאָה

אוֹ רְכוּשָׁנוּת כַּאֲשֶׁר אֲחֵרִים מְאַמְּצִים אוֹתָהּ אֶל חֵיקָם. לְהֵפֶךְ – כַּאֲשֶׁר מִלּוֹתַי מִתְגַּלְגְּלוֹת עַל לְשׁוֹנוֹ שֶׁל הָאַחֵר, אֲנִי יוֹדַעַת כִּי נִרְקְמָה שָׁם אַהֲבָה,

כִּי הַנִּיגוּן הַפְּנִימִי שֶׁלִּי מָצָא בַּיִת בְּלֵב זָר.נַפְשִׁי נִמְתַּחַת בֵּין צְבָעִים וּנְגִינוֹת.

מִבֵּין כָּל הַגְּוָנִים, אֲנִי מְאֹהֶבֶת בְּצִבְעֵי הַשְּׁקִיעָה – צִבְעֵי תַּבְעֵרָה עַזִּים הַנִּצָּתִים בָּרָקִיעַ בָּרֶגַע שֶׁבּוֹ הַכַּדּוּר הָאָדֹם, הַלּוֹהֵט, מִתְחַבֵּר אֶל הַכָּחֹל הַגָּדוֹל בְּעִרְבּוּבְיָה מְכַשֶּׁפֶת. אַךְ בָּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת, אֲנִי אֲסוּפָה אֶל הַצְּבָעִים הַכְּחֻלִּים, הַשְּׁקֵטִים. לְעִתִּים אֲנִי חָשָׁה כִּי הַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי הִיא כְּמוֹ אֲגַם עָמֹק וְרָגוּעַ שֶׁל מַיִם צְלוּלִים, הַמְּחַפֵּשׂ תָּמִיד אֶת הַקַּו הַמְּאַזֵּן, אֶת הָרֹגַע וְאֶת הַשֶּׁקֶט.

לַמְרוֹת הָרְגִישׁוּת הָרַבָּה הַפּוֹעֶמֶת בִּי, אוּלַי בִּגְלָלָהּ, יֵשׁ בִּי נְטִיָּה לַחְשֹׁב עַל דְּבָרִים יָתֵר עַל הַמִּדָּה, לַחְקֹר וּלְצַלֵּל אֶל מַעֲמַקֵּיהֶם – בְּדִיּוּק כְּמוֹ פְנֵי הַמַּיִם הַמַּגִּיבִים בְּאַדְווֹת נִצְחִיּוֹת לְאַחַר שֶׁאֶבֶן נוֹפֶלֶת לְתוֹכָם. בְּתוֹךְ הַמַּחְשָׁבוֹת הָאֵלּוּ, אֲנִי תָּמִיד מְבַקֶּשֶׁת אֶת הַמַּרְגּוֹעַ וְאֶת הַמְּנוּחָה. לְעִתִּים אֲנִי מַרְגִּישָׁה כְּמוֹ פַּרְפַּר

הַמְּחַפֵּשׂ אֶת הַחֹפֶשׁ שֶׁהוּא כֹּה נִכְסָף אֵלָיו, מְרַחֵף בְּקַלּוּת מִפֶּרַח לְפֶרַח,

וּמְנַסֶּה לְהַעֲבִיר אֶת הַיֶּדַע, הַתּוֹבָנוֹת וְנִסְּיוֹן הַחַיִּים שֶׁצָּבַרְתִּי גַּם לַאֲחֵרִים.

וְאָז, כְּשֶׁהַמִּלָּה שֶׁלִּי מְאִירָה לְמִישֶׁהוּ אַחֵר אֶת הַדֶּרֶךְ, אֲנִי מִתְמַלֵּאת בְּשֹׂבַע וּבְסִפּוּק פְנִימִי.הַשִּׁיר שֶׁלִּי, הַצּוֹמֵחַ מִתּוֹךְ סוֹף הַקַּיִץ שֶׁל אָבִיָה, הוּא עֵדוּת חַיָּה לַמַּסָּע הַזֶּה. הוּא מְסַפֵּר עַל יָמִים שֶׁבָּהֶם הַשִּׁירָה הָיְתָה תּוּגָה חָנוּקָה,

עַל עָלִים שֶׁנִּתְּקוּ מִן הָעֵץ בְּעֶצֶב מַר, וְעַל מִלִּים שֶׁהֻטְבְּעוּ בִּנְהָרוֹת שֶׁל כְּאֵב.

אַךְ בְּתוֹךְ הַחֲשִׂיפָה הַמּוּחְלֶטֶת הַזּוֹ, לֹא אָבְדָה הַתִּקְוָה. גַּם כְּשֶׁהַמִּלִּים רָחֲשׁוּ בִּי כִּנְחִיל הַנְּמָלִים הַסּוּרֵאָלִיסְטִי שֶׁל דַּאלִי – מְאַיְּמוֹת לְפָרֵק אֶת הַקַּיָּם – יָדַעְתִּי כִּי בּוֹא יָבוֹא הַתִּקּוּן. וְהוּא הִגִּיעַ בִּדְמוּת יָד מוּשָׁטָה, מְרַפֵּאת, הָאוֹסֶפֶת אֶת הַיִּסּוּרִים וְעוֹטֶפֶת אֶת עֶצֶב הָרִיסִים, מַנִּיחָה לִי לִמְחֹק אֶת הַצַּלֶּקֶת מִסִּפּוּר נְעוּרַי.

כָּךְ, בֵּין רֵיחַ הַסְּתָיו לְצֶבַע הֶחָצָב, אֲנִי מַמְשִׁיכָה לְסַפֵּר אֶת חַיַּי. חֲשׂוּפָה, אוֹהֶבֶת, כּוֹתֶבֶת, וּמַזְמִינָה אֶת הָעוֹלָם לְהִתְנַחֵל בְּנַחֲלוֹת שִׁירַי.
~