קנאה

אדם היקר,

שיר חושני ומלא תשוקה, שבו הקנאה מקבלת חיים משלה והופכת כמעט לדמות המתבוננת מן הצד באהבה הבוערת. אהבתי במיוחד את הדימויים העשירים : המדבר, השקיעה, הכוכבים, הרי יהודה והלגונה הכחולה , כולם מתחברים למארג פיוטי עז ומלא צבע. הסיום, „אני קנאה, לזו האהבה”, יפהפה ומותיר הד עמוק של געגוע, השתאות ואולי גם כאב. כתיבה רגישה ומרשימה מאוד. ערב טוב ושקט

שמוליק

הקונטרסט בין תדמית המדבר היבש וחזיון האהבה המתפרצת והתשוקה מצטייר במכחול דק של אמן המילים. אתה אמן מילים נפלאות, אדם יקרב תודה על תמונה יפהפייה שטווית במשיחות מכחולך.