בִּמְלוֹא מוּבַן הַמִּלָּה

בִּמְלוֹא מוּבַן הַמִּלָּה

אֲנִי לֹא מַבִּיטָה מִן הַשָּׁוְא, מִלְמַעְלָה,

כְּבַת עַקְרָב אֲנִי צוֹלֶלֶת אֶל הָעֹמֶק, פְּנִימָה.

לֹא מִסְתַּפֶּקֶת בְּמִלִּים שֶׁל שִׁגְרָה,

מְבַקֶּשֶׁת לְהַכִּיר אֶת הַנֶּפֶשׁ הַנִּסְתָּרָה.

וּכְשֶׁהַקֶּשֶׁר אֲמִתִּי, וְהַלְּבָבוֹת נִפְתָּחִים,

אֲנִי מְסִירָה חוֹמוֹת, מְגַלָּה אֶת הַסּוֹדוֹת הַכְּמוּסִים.

מוּכָנָה לִפְתֹּחַ אֶת עַצְמִי בְּאֹפֶן מֻחְלָט,

לְמִי שֶׁמַּבִּיט בִּי וּרוֹאֶה אוֹתִי, לְאַט.

הַנֶּאֱמָנוּת שֶׁבִּי הִיא אֵשׁ וְהִיא חוֹמָה,

עֲבוּר אֵלּוּ הַיּוֹדְעִים אֶת נַפְשִׁי הַהוֹמָה.

לְמַעַן הָאֲנָשִׁים שֶׁאֲנִי כָּל כָּךְ אוֹהֶבֶת,

בַּקְּרָבוֹת הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר אֲנִי נִצֶּבֶת.

סְבִיבִי קְבוּצַת רֵעִים, שׁוּתָפִים לַמַּסָּע,

לָהֶם אֲנִי עֹגֶן, מִקְלָט וַחֲסוּת פְּרוּשָׂה.

בְּלִי תְּנַאי, בְּלִי סָפֵק, בְּלִי צֵל שֶׁל הַסְוָאָה –

אֲנִי נֶאֱמָנָה לָהֶם, בִּמְלוֹא מוּבַן הַמִּלָּה.

~

אֲנִי לֹא יוֹדַעַת לִחְיוֹת אֶת הַחַיִּים הָאֵלֶּה מִן הַשָּׂפָה וְלַחוּץ.
כְּבַת מַזַּל עַקְרָב, הַקִּיּוּם שֶׁלִּי תָּמִיד מְבַקֵּשׁ אֶת הָאֱמֶת, אֶת הָעֹמֶק,
אֶת מָה שֶׁנִּמְצָא מִתַּחַת לַפְּנִי שֶׁל הַדְּבָרִים.
אֲנִי לֹא מְחַפֶּשֶׂת קְשָׁרִים שֶׁל נִמּוּס אוֹ שִׂיחוֹת חוּלִין רֵיקוֹת;
כְּשֶׁאֲנִי פוֹגֶשֶׁת אָדָם, אֲנִי רוֹצָה לְהַכִּיר אֶת הַנֶּפֶשׁ שֶׁלּוֹ,
לָדַעַת מָה מֵנִיעַ אוֹתוֹ, מָה מַכְאִיב לוֹ וּמָה מְשַׂמֵּחַ אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת.

זֶה לֹא תָּמִיד קַל לִפְתֹּחַ אֶת הַלֵּב. אֲנִי שׁוֹמֶרֶת עָלָיו בִּקְפֵידָה, אֲבָל כְּשֶׁאֲנִי מוֹצְאָה אֶת אֵלּוּ שֶׁמַּבִּיטִים בִּי וּבֶאֱמֶת רוֹאִים אוֹתִי – הַחוֹמוֹת שֶׁלִּי נוֹפְלוֹת. אֲנִי מוּכָנָה לִפְתֹּחַ אֶת עַצְמִי בְּאֹפֶן מֻחְלָט וְטוֹטָלִי, לְבָקֵעַ אֶת כָּל הַסּוֹדוֹת וְלָתֵת אֶת כֻּלִּי בְּלִי פַּחַד וּבְלִי מַסֵּכוֹת.

הַנֶּאֱמָנוּת שֶׁבִּי הִיא לֹא סְתָם מִלָּה – הִיא הַחֹק הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַנְּשָׁמָה שֶׁלִּי. עֲבוּר הָאֲנָשִׁים שֶׁמַּכִּירִים אוֹתִי הֵטֵב, עֲבוּר אֵלּוּ שֶׁנִּכְנְסוּ אֶל הַמַּעְגָּל הַפְּנִימִי שֶׁלִּי, אֲנִי אֵצֵא לַקְּרָבוֹת הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר.
אֲנִי אֶלָּחֵם בַּחֹשֶׁךְ, בַּסְּעָרוֹת, בַּשְּׁמוּעוֹת וּבַכְּאֵב, וְלֹא אַפְנֶה אֶת הַגַּב לְעוֹלָם. סְבִיבִי יֵשׁ קְבוּצָה שֶׁל אֲנָשִׁים יְקָרִים שֶׁהֵם הָעוֹגֶן שֶׁלִּי, וַאֲנִי הָעוֹגֶן שֶׁלָּהֶם. מִשְׁעֶנֶת יַצִּיבָה שֶׁלֹּא תִּסָּדֵק לְעוֹלָם. בְּלִי תְּנָאִים, בְּלִי סְפֵקוֹת, בְּכָל לִבִּי וּבְכָל כּוֹחִי – אֲנִי שֶׁלָּהֶם, וְהֵם שֶׁלִּי, בִּמְלוֹא מוּבַן הַמִּלָּה.
~
~
~