מכונת כביסה

אני מכניסה בגדים מלוכלכים

לתוך מכונת הכביסה שלי.

שמה מרכך ואבקה, בוחרת תוכנית, לוחצת על "פליי"

אני רואה

איך הם נשטפים, נסחטים מתערבבים

זה עם זה, כולם יחד

יש הרבה קצף וסבון ואבקה ומרכך

חלקם יוצאים, מריחים נפלא ניעור אחד והם כמו ברגע קנייתם. אני תולה אותם, מחכה שייבשו, מקפלת, מחזירה לארון.

חלקם יוצאים מסריחים, בצבע אחר שלא זכרתי 

וחלקם לפעמים "מתפלחים" 

בגדים ישנים-חדשים, שכנראה הסדין בלע

ששכחתי שזרקתי לערימה הזו של הכהים, פעם מזמן.

המים נשאבים מהר, הבגדים מסתובבים כל כך מהר שאני כבר לא רואה אותם

אני שומעת את התוף כל כך חזק 

וזה צורם לי באוזן, ובלב

אז אני עוצרת את המכונה, שרק יהיה לי קצת שקט.

המכונה לא עוצרת, אני לוחצת על כל הכפתורים

היא מתחילה להבהב, אני מסובבת את כל הצגים, גלגלים 

ותוהה

האם אצטרך להיפרד עכשיו, ממכונת הכביסה?

לבסוף אני מחליטה לנתק מהחשמל,

היא חוזרת להיות איטית לכמה רגעים

ולאט לאט, הרעש פוחת

היא נכבת מעצמה ו...שבקה חיים לתמיד.

אני חושבת לעצמי

"זה לא כל כך נורא... אקנה מכונת כביסה חדשה". "אקנה בגדים חדשים" 

"לא אערבב את הכהים" 

"אנסה יותר לשמור על הבגדים"

אבל הרגשות שלי עדיין שם. נסחטים, עושים רעש, לא עוצרים כשאני מבקשת מהם לצאת ממכונת הכביסה בדיוק כפי שהכנסתי אותם

ביקשתי שלא יהרסו בגדים חדשים, ביקשתי שיהיו בשקט כדי שאוכל לבחור מרכך חדש למכונת הכביסה של הרגשות שלי

כדי שיצאו בריח חדש

שלא יסריחו

שלא יעלו עובש

כדי שאוכל שוב לתלות, את הרגשות שנבלעו בסדין.