מחשבה עולה

.

הו. צביקה. 

המחשבה הזאת קשה במיוחד - ואין "במה"

אמיתית כדי לחזות באפשרויות להצגת תשובה. 

תודה לך על האומץ להעלות אותה. <לב>

רבקה

---

צביקה יקר,

יש בשיר הזה מחשבה שמתחילה כמעט בלחש, אבל הולכת ומעמיקה עד לרגע של חרדה קיומית. במיוחד נוגע החיבור בין „השמש תעמוד דום” לבין „כשהשמש בי תידום” , בין העולם שעוצר לבין האור הפנימי שעלול לכבות.

ההמתנה למשהו שאינו קורה הופכת אצלך למתח נפשי מוחשי, והעשן הלבן בחלל המתכלה מוסיף תחושה של זמן שנשרף מול העיניים.

שיר מהורהר, מצמרר ומדויק, שמשאיר את הקורא עם השאלה הגדולה: מי יהיה שם ברגע הקובע, כשנצטרך יד תומכת?
יפה כתבת.

שבוע טוב ושקט

שמוליק