נְשַׁלֵּב כְּנָפַיִם

נְשַׁלֵּב כְּנָפַיִם
 

אָנֹכִי מְנַסָּה לֶאֱצֹר אֶת הַחֵפֶץ, לִסְגֹּר אֶת הַזְּמָן,

אַךְ הוּא דּוֹהֵר, אֵינוֹ עוֹצֵר מִלֶּכֶת.

בְּחוּטֵי הַדִּמְיוֹן רוֹקֶמֶת חֲלוֹמוֹת שְׁאוּלִים,

וּמִתּוֹךְ הַכְּאֵב שׁוֹאֶלֶת רִקְמַת חֲרוּזִים.
 

תְּאֵבָה לִטְבֹּל עַד צַוָּאר בַּתַּאֲוָה,

וּבֵין חִשּׁוּקֵי הַתִּסְכּוּל וְהַמֶּרְחָק 

חוֹשֶׁקֶת בִּרְגָשׁוֹת שֶׁיַּרְעִידוּ קִירוֹת.

אַךְ הֵם טוֹבְעִים, נֶחְנָקִים בֵּין הַשְּׁתִיקוֹת,

וַאֲנִי תּוֹבַעַת אֶת מָה שֶׁשֶּׁלִּי:

לְחַשֵּׁל מַגָּעַךָ הַנִּשְׁטָף, לְקָשְׁרוֹ בַּעֲבוֹתוֹת אַהֲבָה.
 

פְּקוּחוֹת הֵן עֵינַי, מְפֻקָּחִים כָּל חוּשַׁי,

בִּסְעָרַת עִמּוּת וּבְעוֹלָם שֶׁל מִעוּט,

מְעַמֶּתֶת אַשְׁלָיוֹת וּמְאַמֶּתֶת תְּחוּשׁוֹת,

שׁוֹאֶפֶת לְוַדָּאוּת הַמַּרְגִּיעָה אֶת הַדָּם.
 

כְּשֶׁאֵדַע, בְּלִי צֵל שֶׁל סָפֵק, שֶׁאַתָּה שָׁם מִמּוּל,

אוֹשִׁיט אֵלֶיךָ יָדִי, אֶתֵּן לְךָ לִבִּי,

אֶהְיֶה הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת – הַיְּחִידָה אֶצְלְךָ בַּלֵּב.

בְּטוּחָה שֶׁאֶשְׁתַּלֵּב בְּחַיֶּיךָ,

נְשַׁלֵּב כְּנָפַיִם מֵעַל הָעוֹלָם – וְנָעוף.

~

אָנֹכִי מִתְהַלֶּכֶת בְּסִמְטְאוֹת הַגַּעְגּוּעַ הַזֶּה, וְהֵן מַרְגִּישׁוֹת צָרוֹת כָּל כָּךְ, כִּמְעַט חוֹנְקוֹת. בְּכָל סִמְטָה כָּזוֹ אֲנִי מְנַסָּה לַעֲשׂוֹת אֶת הַבִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי — לֶאֱחֹז בַּזְּמָן, לִנְעֹל אוֹתוֹ בְּתוֹךְ כַּף הַיָּד, לַעֲצֹר אֶת הַשָּׁעוֹן שֶׁדּוֹהֵר קָדִימָה וּמַזְכִּיר לִאי אֶת הַמֶּרְחָק בֵּינֵנוּ. אַךְ הַזְּמָן אֵינוֹ מְחַכֶּה לִי. הוּא חוֹמֵק בֵּין הָאֶצְבָּעוֹת, וַאֲנִי נוֹתֶרֶת לְבַד עִם חוּטֵי הַדִּמְיוֹן שֶׁלִּי, רוֹקֶמֶת מִתּוֹכָם חֲלוֹמוֹת שֶׁלֹּא בֶּאֱמֶת שַׁיָּכִים לִי, שׁוֹאֶלֶת מִילִּים וַחֲרוּזִים מִתּוֹךְ הַכְּאֵב כְּדֵי לָתֵת שֵׁם לְמָה שֶׁאֵין לוֹ שֵׁם.יֵשׁ בִּי תַּאֲוָה עֲצוּמָה, בּוֹעֶרֶת, רָצוֹן לִטְבֹּל בְּךָ עַד צַוָּאר, לִשְׁכֹּחַ מֵהָעוֹלָם. אַךְ הַמִּצְיָאוּת מְטִיחָה בִּי חִשּׁוּקִים שֶׁל תִּסְכּוּל, מֶרְחָקִים וּגְבוּלוֹת. אֲנִי חוֹשֶׁקֶת בִּרְגָשׁוֹת חֲזָקִים, כָּאֵלֶּה שֶׁיַּרְעִידוּ אֶת הַקִּירוֹת שֶׁל הַחַיִּים הַמּוּגָנִים שֶׁלָּנוּ, אַךְ בִּמְקוֹם זֹאת — הָרְגָשׁוֹת שֶׁלִּי טוֹבְעִים. הֵם נֶחְנָקִים וְקוֹפְאִים בְּתוֹךְ הַשְּׁתִיקוֹת הָאֲרוּכּוֹת שֶׁבֵּינֵנוּ. וַאֲנִי אֵינִי מוּכָנָה לִשְׁתֹּק עוֹד. הַלֵּב שֶׁלִּי תּוֹבֵעַ אֶת שֶׁלּוֹ. אֲנִי רוֹצָה לְחַשֵּׁל אֶת הַמַּגָּע שֶׁלְּךָ, לְהָפוֹךְ אוֹתוֹ לְמַשֶּׁהוּ יַצִּיב, לְקָשְׁרְךָ אֵלַי בַּעֲבוֹתוֹת שֶׁל אַהֲבָה אֲמִתִּית שֶׁלֹּא תִּתְפּוֹגֵג עִם אוֹר הַבֹּקֶר.אַל תַּחְשֹׁב שֶׁאֲנִי עִוֶּרֶת. עֵינַי פְּקוּחוֹת לִרְוָחָה, וְכָל הַחוּשִׁים שֶׁלִּי מְתוּחִים וּמְפֻקָּחִים. אֲנִי חַיָּה בְּתוֹךְ סְעָרָה שֶׁל עִמּוּת פְּנִימִי, בְּעוֹלָם שֶׁמַּרְגִּישׁ לִי מְמֻעָט וּמְצֻמְצָם בִּלְעָדֶיךָ. אֲנִי מְעַמֶּתֶת אֶת כָּל הָאַשְׁלָיוֹת שֶׁמְּסַפְּרִים לִי עִם הַתְּחוּשׁוֹת הַבְּרוּרוֹת שֶׁל הַגּוּף וְהַלֵּב. אֲנִי לֹא מְחַפֶּשֶׂת מִשְׂחָקִים, אֲנִי שׁוֹאֶפֶת לְוַדָּאוּת. וַדָּאוּת פְּשׁוּטָה וּמְלַטֶּפֶת, כָּזוֹ שֶׁתַּרְגִּיעַ אֶת הַדָּם הַסּוֹעֵר שֶׁלִּי.אֲנִי רַק צְרִיכָה לָדַעַת, בְּלִי צֵל שֶׁל סָפֵק, שֶׁאַתָּה בֶּאֱמֶת שָׁם מוּלִי. לֹא כְּפַנְטַזְיָה, לֹא כְּהַבְטָחָה חוֹלֶפֶת. בָּרֶגַע שֶׁאֵדַע שֶׁאַתָּה נִצָּב שָׁם בִּשְׁבִילִי, אוֹשִׁיט אֵלֶיךָ אֶת יָדִי לְלֹא פַּחַד, אֶתֵּן לְךָ אֶת כָּל לִבִּי. כֵּן, אֲנִי יוֹדַעַת מָה יַגִּידוּ, אַךְ אֲנִי מוּכָנָה לִהְיוֹת "הָאִשָּׁה הָאַחֶרֶת" — כָּל עוֹד אֶהְיֶה הַיְּחִידָה וְהָאַחַת בְּתוֹךְ הַלֵּב שֶׁלְּךָ. אֲנִי בְּטוּחָה שֶׁאֶשְׁתַּלֵּב בְּחַיֶּיךָ כְּאִלּוּ תָּמִיד הָיִיתִי שָׁם. פָּשׁוּט נְשַׁלֵּב כְּנָפַיִם, נַשְׁאִיר אֶת כָּל הַפְּחָדִים וְהָעוֹלָם מֵאֲחוֹרֵינוּ — וְנָעוּף
~
14.8.26