אתה משורר פתיין

שמתי לב שיצרת כאן מערכת יחסים משולשת. בתחילה הדובר פונה אל אלמונית בגוף שני נוכחת ("אָמַרְתְּ לִי") ואז ממשיך בגוף שלישי נסתרת ("אָמַרְתִּי לָהּ"). שתי אפשרויות לפני להבין את המבנה הזה: או שהדובר מפסיק את הדו-שיח ופונה אל הקורא/ת, או שבשפתו של פרויד, יש כאן קונדנסציה: שתי דמויות מציאותיות מתמזגות לדמות אחת שלא קיימת במציאות. כמו בחלום. וחביבים עלי שירי חלום.