זְרָעִים שֶׁל תִּקְוָה

זְרָעִים שֶׁל תִּקְוָה
 

בִּשְׂפַת הָאַהֲבָה שֶׁלִּי,

יֵשְׁנם קוֹדִים סְמוּיִים מִן הָעַיִן,

לְחִישׁוֹת דַּקּוֹת הַיְּדוּעוֹת רַק לִי וּלְךָ,

מִלִּים מְפֻעְנָחוֹת רַק לְךָ וְלִי.

אַהֲבָתֵנוּ הִיא נָהָר דּוּ-סִטְרִי,

זְרִימָה צְלוּלָה לְלֹא מַהֲמוּרוֹת,

נָעָה בְּבִטָּחוֹן בֵּין שְׁנֵי קְצוֹתָיו של הַלֵּב.
 

אֶל מוּל גַּלֵּי הַזְּמַן,

הַמִּתְנַפְּצִים בְּעַלִּיזוּת פִּראִית עַל הַסְּלָעִים,

כְּשֶׁקֶּצֶף לָבָן וְגוֹעֵשׁ נִתָּז לְעֶבְרֵנוּ

בְּאַלְפֵי רְסִיסִים שֶׁל אוֹר,

שָׁם אֲנִי עוֹמֶדֶת,

מְנַסָּה לִמְשֹׁךְ בְּיָד רוֹטֶטֶת אֶת מִכְחוֹל מִלּוֹתָי.

לִשְׁלֹחַ אוֹתוֹ הַיְּשֵׁר אֶל עֹמֶק לִבְּךָ,

לִמְשֹׁחַ בִּתְנוּעוֹת רַכּוֹת אֶת צִבְעֵי אַהֲבָתִי

הַיְּשֵׁר עַל תַּבְנִית גּוּפְךָ.
 

כָּל כָּךְ רוֹצָה כְּבָר לְהַגִּיעַ אֶל צֹמֶת הַדְּרָכִים,

הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נַבִּיט זֶה בָּזֶה וְנִבְחַר.

נִצְעַד יַחַד בִּשְׁבִיל הַבְּחִירה הָאַחַת,

זוֹ שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ, יָד בְּיָד,

אֶל מִמּוּשׁ הַתְּשׁוּקָה הַבּוֹעֶרֶת בָּנוּ –

תְּשׁוּקָה סוֹעֶרֶת,

רוֹתַחַת,

סוֹחֶפֶת מִשְׁבָּרִים,

מְבִיאָה אוֹתָנוּ עַד קְצֵה טֵרוּף הַדַּעַת,

כְּמוֹ יָם הַמִּתְעוֹרֵר בְּצּוּנָאמִיוּת גְּדוֹלָה וּמַסְעִירָה.
 

אַךְ מִיָּד אַחַר כָּךְ – תָּבוֹא הָרְגִיעָה הַמְבֹרֶכֶת.

בְּנֹחַ הַיָּם מִסְעָרָתוֹ הַגְּדוֹלָה,

נִתְלַטֵּף בְּרוֹךְ מְנַחֵם, עַל הַחוֹל הַלַּח.

עוֹדֵנוּ נִרְגָּשִׁים, פּוֹעֲמִים מֵעֹנֶג הַסְּעָרָה שֶׁחָלְפָה,

נָחִים בְּתַעֲנוּג – אֲבָל לֹא לְעֵת רַבָּה,

כִּי הַלֵּב כְּבָר מְבַקֵּשׁ אֶת הַלָּהָב הַבָּא.
 

אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת לִתְעוֹת וּלְהֵאָבֵד בְּמִשְׁעוֹלֵי הָאַהֲבָה,

לֹא נַצִּיב עוֹד לְחַיֵּינוּ גְּבוּלוֹת אוֹ סְְיָגִים,

גַּם לֹא תַּמְרוּרֵי אַזְהָרָה שֶׁיַּעַצְרוּ אֶת הַדָּם.

עַל פְּנֵי מֶרְחָבִים אֵינְסוֹפִיִּים הִיא תִּנְדֹּד,

וּבְכָל מָקוֹם שֶׁבּוֹ נִדְרֹךְ – זְרָעִים חֲדָשִׁים נִזְרַע.

גַּם אֶת הַזְּרָעִים הַטְּהוֹרִים שֶׁתִּזְרַע בְּתוֹכִי,

אֵלּוּ שֶׁיַּכּוּ שֹׁרֶשׁ, יִצְמְחוּ,

וְיָנִיבוּ פֵרוֹת מְתוּקִים שֶׁל חַיִּים.
 

כְּמוֹ הַיָּרֵחַ הַנִּשָּׂא בַּמָּרוֹם,

הַמְּקַבֵּל בְּעַנְוָה אֶת כָּל אוֹרוֹ מֵהַשֶּׁמֶשׁ,

כָּךְ אֲנִי אֶפְתַּח אֶת לִבִּי לְקַבֵּל אֶת אַהֲבָתְךָ.

כָּל יוֹם מֵחָדָשׁ,

בְּכָל זְרִיחָה,

וְעִם תִּקְוָה חֲדָשָׁה שֶׁאֵין לָהּ סוֹף.

~

אָהֲבָתִי הִיא יְצִירָה עֲדִינָה, אַךְ כָּזוֹ הַטְּעוּנָה בִּתְשׁוּקוֹת עַזּוֹת וּבִיצָרִים חַיִּים. בַּחֲזוֹנִי, הָאַהֲבָה הַמֻּשְׁלֶמֶת הִיא מַנְגִּינָה שֶׁתָּמִיד סוֹעֶרֶת, מַסְעִירָה וּרוֹטֶטֶת מֵרְגָשׁוֹת חֲזָקִים. הַלֵּב שֶׁלִּי הוּא מִקְלָט רָגִישׁ; הוּא זָקוּק לְמַגָּע עָדִין, לַחֲסִידוּת וּלְרוֹךְ, כְּשֵׁם שֶׁהוּא יוֹדֵעַ לְהַעֲנִיק לְמִי שֶׁבֶּאֱמֶת יָקָר לוֹ – תְּמִיכָה לְלֹא תְּנַאי וַהֲבָנָה מֻחְלֶטֶת.עֲבוּרִי, הָאַהֲבָה הִיא רֶגֶשׁ עָדִין וְקָסוּם, גֶּשֶׁר שָׁקוּף הַמְּאַפְשֵׁר לִי לְבַטֵּא אֶת כָּל מָה שֶׁנִּסְתָּר וְגָלוּי בַּלֵּב וּבַמּוֹחַ, וּלְקַבֵּל בְּחֶמְלָה אֶת נִבְכֵי הַצַּד הַשֵּׁנִי. אָהֲבָתִי אֵינָהּ נִזְקֶקֶת לְמֶחְווֹת גְּרַנְדִּיּוֹזִיּוֹת הַלְּקוּחוֹת מֵהַסְּרָטִים; עָצְמָתָהּ הִיא עָצְמָה שְׁקֵטָה, עֲמֻקָּה וּמְעֻגֶּנֶת הֵטֵב בַּקַּרְקַע. לָדַעַת לֶאֱהֹב וּלְפַזֵּר אַהֲבָה בָּעוֹלָם זוֹהִי הַמַּתָּנָה הַיָּפָה בְּיוֹתֵר שֶׁנִּתְּנָה לָנוּ.יֵשְׁנוּ קַו מַקְבִּיל, כִּמְעַט מִסְתּוֹרִי, בֵּין אַהֲבַת הָאָדָם לְבֵין אַהֲבַת הַיָּם. הַנֶּפֶשׁ שֶׁלִּי שׂוֹחָה בַּמַּיִם הָעֲמֻקִּים הָאֵלֶּה, מְסֻגָּלָה לְהָכִיל בְּבַת אַחַת אֶת שְׁתֵּי הַסְּעָרוֹת וְאֶת שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת: הִיא וְהוּא, הִיא וְהַיָּם. וּבִשְׂפַת הַסִּימָנִים הַסְּמוּיָה מִן הָעַיִן – בְּדִיּוּק שָׁם, בַּמִּפְגָּשׁ הַשָּׁקֵט הַזֶּה – שׁוֹכֶנֶת הַחָכְמָה לָדַעַת וּלְהַרְגִּישׁ.
~